הלכה ליום שני ח' שבט תשע"ו 18 בינואר 2016              

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

דוד בן אסתר ושמואל ע"ה

שנפטר ביום שבת קודש פרשת בא.
תנצב״ה

הוקדש על ידי

המשפחה

תאריך ההלכה: ח' שבט תשע"ו 18 בינואר 2016

קטגוריה: ברכות


הלכות ברכות הנהנין – ט"ו בשבט

בשבוע הבא, ביום שני (יום ראשון בלילה), יחול יום ט"ו בשבט. וכמנהג מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, נלמד בימים אלו כמה הלכות השייכות ל"ברכות הנהנין", שהן הברכות שתיקנום רבותינו שנברך על הנאתינו מהעולם הזה, כגון אכילה ושתיה וכיוצא בזה.

להחזיק את המאכל בשעת הברכה
כשבא אדם לברך על איזה דבר מאכל או משקה שבא לאכול ממנו, או כשבא לברך על בשמים שרוצה להריח מהם, צריך לאחוז את אותו הדבר שבא לברך עליו בידו הימנית. ודין זה למדוהו הפוסקים מן הברייתא במסכת ברכות (דף מג:).   

וכתב רבינו ה"מרדכי" בשם הראבי"ה (בעל ספר "אבי העזרי"), שמכאן נלמד, שבכל ברכה של דבר מצוה, ראוי לו שיאחז ביד ימין. ולפיכך גם בזמן ההבדלה, אוחז את היין בימינו ומברך ברכת בורא פרי הגפן, ואחר כך מעביר את היין ליד שמאל ונוטל את הבשמים בימינו ומברך עליהם, ומחזיר את היין לימינו. ומרן הבית יוסף (סוף סימן ריב) הביא את דברי הראבי"ה הללו, ופסקם להלכה בהלכות הבדלה (בסימן רצה).  

להשמיע לאזניו מה שפיו מברך
בגמרא במסכת ברכות (טו.) מבואר, שכל הברכות שהאדם מברך, עליו להשמיע לאוזניו את מה שמוציא מפיו, כלומר, שיגביה מעט את קולו כדי שיוכל לשמוע בעצמו את ברכתו, ולא יברך לגמרי בלחש עד שקולו אינו נשמע בכלל. וכבר דיברנו בענין זה כמה פעמים. ומכל מקום, בדיעבד, אם טעה אדם ולא השמיע לאוזניו את ברכתו, יצא ידי חובתו ואינו חוזר ומברך.

לברך בנחת
אמרו רבותינו (ברכות מז.), שלא יזרוק האדם את הברכה מפיו, אלא יכוין בעת האמירה ויברך בנחת. ועל מי שמברך בחופזה ובלא כוונה מחמת ההרגל לברך כמה פעמים בכל יום, אמר ה' לישעיה הנביא "יעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה, בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי, וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה". לכן יש להקפיד לכוין את פירוש המילים שמוציא בשפתיו, (וכגון "שהכל נהיה בדברו" יכוין את פירוש המילים, שכל הבריאה היא בדבר ה'). וכשמזכירים שם ה' צריך לכוון את משמעות הדברים, כל אחד לפי עניינו. (ולכתחילה נכון לכוין בשם ה', שהוא אדון הכל, ושהוא היה הווה ויהיה, ובהזכרת שם "אלקים" בברכות, יש לכוין שהוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם).

ומי שמתרגל לכוין בברכות, ההרגל נעשה טבע, והדברים באים אצלו בטבעיות.

עוד ענין שהיה מזהיר עליו מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שבשעת הזכרת שם ה' בברכות, לפעמים מרוב מהירות הברכה, נבלעת האות א' שבתחילת שם ה', כאילו המברך אומר "ברוך אתהדוני", ויש להזהר בדבר זה מאד, להפריד בין המילים כראוי, הן בברכות הנהנין והן בתפילה.

< <ההלכה הקודמת ההלכה הבאה > >

שאלות ותשובות על ההלכה

בעניין ברכות הנהנין הנידון ב"הלכה יומית" לאחרונה, התעורר לנו ספק מה דעת כבוד מרן רבנו הגדול שליט"א, בעניין מי שבירך ברכות הנהנין בביתו ויצא לחדר המדרגות - האם יציאה זו נחשבת היסח הדעת, וכשיחזור לביתו יצטרך לברך שנית כשרוצה להמשיך לאכול מאותו דבר או שימשיך לאכול בלא ברכה? א' שבט תשע"ב / 25 בינואר 2012

יציאה לחדר המדרגות דינה כדין יציאה לחדר אחר, שאינו חוזר לברך שנית, ולכתחילה אין לעשות כן.

כתבתם את הכוונות שצריך לכוון באמירת שם ה' ובהזכרת שם "אלקים" בברכות. ובדיעבד שלא כיוון, כיצד יוצא ידי חובה? כ"ח טבת תשע"ב / 23 בינואר 2012

פשוט שהכוונות המוזכרות בשלחן ערוך, כמו שכתבנו בהלכה, אינם מעכבות בדיעבד, ומי שבירך בלא כוונת אדון הכל היה הווה ויהיה יצא ידי חובתו, ואפילו לא כיון כלל יצא ידי חובתו בדיעבד. אולם זהו חיסרון בברכה.

שאל את הרב