הלכה ליום שלישי י"ט סיון תשע"ד 17 ביוני 2014              

בהלכות הקודמות ביארנו, שחייב אדם לכוין בפסוק הראשון של קריאת שמע. ואם לא כיון בפסוק זה, לא יצא ידי חובתו. ובהלכה הקודמת ביארנו שלאחר אמירת הפסוק הראשון של "שמע ישראל", אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
 
ונחלקו רבותינו הפוסקים, לגבי פסוק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". האם דינו כדין הפסוק הראשון של קריאת שמע, שמי שלא כיון בו לא יצא ידי חובתו, או שדינו כדין שאר הפרקים של קריאת שמע, שהכוונה בהם אינה מעכבת (כלומר, אינה מעכבת את האדם שיצא ידי חובתו, אלא יוצא ידי חובתו גם בלי הכוונה).
 
והנה מרן רבינו יוסף קארו בשלחן ערוך, לא ביאר את הדין בזה לגבי אמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ובכל זאת בספרו בית יוסף, לאחר שכתב שאסור להפסיק (לצורך עניית אמן על קדיש וכדומה), באמצע הפסוק הראשון של קריאת שמע, כי "אין לך דבר גדול כקבלת עול מלכות שמים" (וכדין תפלת העמידה), הוסיף בזו הלשון: ונראה לי, שהוא הדין ל"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" שגם הוא מכלל הייחוד, ומטעם זה אין להפסיק בין פסוק שמע ישראל לברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. עד כאן לשונו.
 
ומן הדברים הללו נוכל ללמוד שלדעת מרן הבית יוסף, אמירת הפסוק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", דינה כדין קריאת הפסוק הראשון של "שמע ישראל".
 
ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (הכ"מ, בשו"ת יביע אומר ח"ו או"ח סימן ט), הביא יסודות נאמנים לומר, שדין "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" כדין קריאת שמע, שחייבים לכוין בפסוק זה, ואם לא כיון לא יצא ידי חובתו. והביא דברי הרבה פוסקים שכתבו כן. ובהם הלבוש והמגן אברהם.
 
לכן להלכה, חייבים לכוין בפסוק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". ואם לא כיון בפסוק זה, צריך לחזור ולקרוא קריאת שמע, כמו שכתבנו בהלכה הקודמת.
 
ובהלכה ההבאה נבאר את פירוש המילים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". כוונת המילים.