שאלות ותשובות הלכה יומית

< השאלה הקודמת

השאלה הבאה > >

תאריך השאלה:
כ"א ניסן תשפ"ג / 12 באפריל 2023

אלו ימים שיש בהם מצד אחד קדושה יתירה ומקצת שמחה, ומצד שני יש בהם סימנים של אבלות, לא ימי פורענות חלילה כמו ימי בין המצרים, אבל לאות אבל על תלמידי רבי עקיבא נהגו כמה מנהגי אבלות. לכן כבר מזמן הגאונים נהגו כל ישראל שלא לישא אשה בימים הללו, שזו חומרא גדולה מאד שבכל זאת החמירו וקיבלו וקיימו כן גדולי ישראל שהיו בדורות ההם. ומה ששאלת מהרדב"ז, הרי בדבריו כתב בפירוש שהוא לא כמו שכתב הרב בית יוסף, ולא כתב שלא נוהגים כן, אלא שראה בעיניו כמה קהילות שלא נהגו כן, אדרבה, כתב שאתי מנהג ומבטל מנהג, כלומר, גם הוא מסכים שיש מנהג כזה, אלא שטען כנגדו שבטעם כל דהו יש לדחותו. וכל הגדולים בדורות שאחריו לא הסכימו עם דבריו, וגם מרן שהיה בימיו לא הסכים עמו, ורוב ישראל לא נהגו כדבריו, ולכן חס ושלום לפרוץ גדר לזלזל במנהג ישראל שנעשה על פי הסכמת גדולי הדורות שראו דברי הרדב"ז ומהריק"ש ולא הסכימו להם. אלא שבמקום צורך גדול גם מרן זצ"ל כתב שאנו מתחשבים בסברת הרדב"ז ומהריק"ש. אבל באופן עקרוני, המנהג של ישראל הוא כמות שהוא, ואין אנו רשאים לבטלו ולנהוג בו קלות ראש, וזהו יסוד הפסק בכל דבריו, אנו מרכינים ראשינו בפני גדולי הדורות ואין אנו יכולים לחלוק על דבריהם בטענות כאלה. תבורכו, 

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


ימי ספירת העומר

ימי ספירת העומר, הם ימים שקדושתם מרובה, כמו שכתב הרמב"ן בפירושו לפרשת אמור, כי ימים אלה שהם ימי ספירת העומר, מחג הפסח ועד לחג השבועות, קדושתם היא כקדושת ימי חול המועד, ואינם ימי אבל ופורענות כמו ימי בין המצרים. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל היה מזכיר את דברי הרמב"ן הללו בימי הספירה, כדי שלא יטעו המון העם לחשוב שימים אלה הם חלילה ימי פורענות.

אך בעוונות הרבים, בימים אלה אירע מאורע מצער ומזעזע לעם ישראל, כמו שמבואר בגמרא (יבמות סב:), "שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא, וכולם מתו בין פסח לעצרת (חג השבועות), מפני שלא נהגו כבוד זה בזה". וכולם מתו באסכרא. (אסכרה הוא חולי המביא לדום נשימה). כלומר, היתה לו לרבי עקיבא ישיבה ענקית, שממנה יצאה תורה לכל ישראל, ואילו היו אותם התלמידים ממשיכים לחיות, עד ימינו אנו, היתה התורה עשירה יותר, ומכוחם וכוח כוחם של אותם התלמידים, בודאי היתה נמשכת ברכה עצומה לכלל ישראל עד סוף הדורות. ונגזרה הגזירה, ומתו כולם בימים הללו.

ובתשובות הגאונים, (הם חכמי ישראל שחיו קודם תקופת הראשונים) נזכר, כי מחמת המאורע הזה, נהגו כל ישראל שלא לשאת אשה בימים אלה, משום מנהג אבלות. וכן מבואר בפוסקים שנהגו בימים הללו שלא ללבוש בגד חדש, ולא להסתפר, ולא לשמוע כלי שיר.

ובכל זאת לא בכל ימי הספירה נוהגים מנהגי אבלות, אלא עד ליום ל"ד או ל"ג לעומר. שכן כתב בעל ספר המנהיג, ועוד מרבותינו הראשונים, שביום ל"ג לעומר, פסקו תלמידי רבי עקיבה למות. וכן פסק הרמ"א (בסימן תצג), שמיום ל"ג לעומר מותר לערוך שמחת נשואין.

אבל מנהג הספרדים שעד יום ל"ד לעומר נוהגים מנהגי אבלות, והימים הללו אסורים בשמחת נשואין, וטעם הדבר מבואר על פי מה שכתב בספר המנהיג בשם רבינו זרחיה הלוי, שמצא כתוב בספר קדמון הבא מספרד, שכל תלמידי רבי עקיבא מתו מפסח ועד "פרוס עצרת", ומה פירוש הדבר "פרוס עצרת", "פורסא - פלגא", כלומר, פרוס, מלשון פרוסה, שלוקחים שלושים יום מחג השבועות, שהם הימים הסמוכים לחג השבועות, כמו שאמרו "שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום", ומחצית מאותם שלושים יום, שהם ט"ו יום קודם חג השבועות, בהם כבר פסקו תלמידי רבי עקיבא למות.

וכן כתבו עוד מרבותינו הראשונים, וביארו שאם נסיר חמשה עשר מארבעים ותשעה יום שבין פסח לעצרת נשארו שלושים וארבעה ימים. ומכל מקום ביום ל"ד לעומר עצמו, משעות הבוקר, כבר מותר לשאת אשה משום שמקצת היום ככולו לענין אבילות, וכיון שכבר עבר קצת מיום ל"ד אין צריך יותר לנהוג אבילות.

ומותר לעשות סעודת אירוסין (תנאים, כלומר, סגירת השידוך) בימי ספירת העומר. ואם באותה שעה נסגר ענין השידוך ממש, יש מיקלים לעשות כן אפילו בכלי שיר.


צפייה