דבר תורה ליום שישי כ"ד סיון תשס"ח 27 ביוני 2008

פרשת השבוע - פרשת קרח

נאמר בפרשתינו, (לאחר שקורח ועדתו התחילו להסית את בני ישראל כנגד משה ואהרן), "ויחר למשה מאד ויאמר אל ה', אל תפן אל מנחתם, לא חמור אחד מהם נשאתי, ולא הרעתי את אחד מהם".

אמרו רבותינו במדרש רבא, אמר להם משה, אפילו מה שהיה מותר לי לקחת מכם לא לקחתי, שכן בנוהג שבעולם  (מנהגו של עולם), אדם שהוא עושה בשביל ההקדש (כגון גבאי צדקה), נוטל שכרו משל הקדש (שהרי הוא מתפרנס ממלאכתו לדאוג לעניים), ולפיכך מותר היה לי לקחת הוצאות קניית חמור בכדי לבא למצרים ממדיין לגאול את ישראל במצרים, ובכל זאת לא לקחתי אלא משלי. וכן מצאנו בשמואל הנביא, שהוכיח את ישראל ואמר, "הננו ענו בי נגד ה' ונגד משיחו, את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי", שאף על פי שיכולתי לקחת מכם, לא לקחתי.

חסידות יתירה ראינו אצל שני נביאים אלו, שהיו נקיי כפיים בצורה יוצאת בגדר הרגיל, ולפיכך היתה תוכחתם כנגד ישראל נשמעת ביותר, שאילו היו מתפרנסים מן הקהל, לא היו דבריהם מתקבלים כל כך. (ובדרך אגב יש להזכיר, כי לפני כשמונה מאות שנה, היו יהודי תימן עשירים מאד, ומכל הארצות היו פונים אליהם בני הגולה שיתמכו בהם בממונם. ורבים מן הגאונים ששלחו מכתבים לתימן, ציינו בתחילתו כי הם מצפים לסיוע למען בני ישראל בארצותיהם. עד שהגע הרמב"ם, שהיה נזהר מאד שלא להתפרנס מן הציבור, וגם נזהר שלא לבקש נדבות מבני תימן, בכדי שלא יראה להם כאילו הוא חומד את כספם ולכן הוא מתייחס לשאלותיהם. ומזה הטעם הרמב"ם מצא חן מאד בעיני בני תימן, עד שקיבלו שם את הוראותיו לכל אשר יאמר כנודע. כך היה מספר הרה"ג יוסף קאפח ז"ל.).

הגמרא מספרת על רבי חנינא בן תרדיון, שהיה אחד מעשרה הרוגי מלכות, ובשעה שהיה מקהיל קהילות ברבים ללמדם תורה נתפס, ונגזר דינו למיתה בשריפה כשהוא כרוך עם ספר תורה. מיד שאל את רבי יוסי בן קיסמא, אם שורפים אותי וספר תורה עמי, האם זוכה אני לחיי העולם הבא? השיבו רבי יוסי, כלום מעשה בא לידך, כלומר, איך היית מתנהג במעשיך דבר יום ביומו, ענה לו, פעם התחלפו לי מעות פורים (שהיו שייכים לו) במעות צדקה (כלומר נתערב לו כספו עם כספי צדקה), וחילקתי את הכל לצדקה. אמר לו, אם כן, מחלקך יהיה חלקי, שגדול חלקך לעולם הבא.

והנה מאמר רבותינו זה כולו קשה מאד להולמו, וכי לא די בכל המסירות נפש שעשה רבי חנינא, למסור נפשו בכדי שלא תשכח תורה מישראל, עד שזכה למות על קידוש ה', בכדי לזכות לחיי העולם הבא. ועוד קשה, וכי רק מפני אותו מעשה שהיה, שנתן מכספו לצדקה בכדי שלא יחשדוהו שלקח מכספי צדקה לעצמו, רק מחמת אותו מעשה יהיה ראוי הוא לחיי העולם הבא. והדבר צריך הסבר.

והביאור הוא, כי אדם גדול אינו ניכר במעשיו הגדולים, כי לאדם גדול ניתנו כוחות גדולים לעשות מעשים גדולים, ומחמת מעשיו אלה אי אפשר לעמוד על תכונתו. רק כשאנו רואים ממעשיו הקטנים של אותו אדם גדלות אמיתית, אנו יודעים שגם מעשיו הגדולים, כולם לשם שמים בהנהגה נכונה. ולפיכך התפעל כל כך רבי יוסי מהמעשה שסיפר לו רבי חנינא, כי אם היתה בו ברבי חנינא דעת, לשים לב כל כך לדברים פעוטים, לשמור על נקיון כפיו, הרי שניכר כי כל מעשי רבי חנינא היו לשם שמים מתוך שיקול דעת נכונה, וגדול חלקו לחיי העולם הבא.

שבת שלום.