דבר תורה לשבת י"ז אדר תשס"ח 23 בפברואר 2008

פרשת כי תשא

נאמר בפרשה (שמות ל): "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" ממחצית השקל.

ומבואר אם כן שיש איסור "לאו" לעשיר אם ירבה או לדל אם ימעיט. ויש לבאר, מה כוונת התורה בציווי זה, הלא במצוות צדקה אנו שומעים להיפך, שכל אדם יוסיף כמה שיוכל, ומדוע איפה במחצית השקל נצטוו ישראל שלא להוסיף?

רבותינו אמרו בכמה מקומות, שאין השכינה שורה על כלל ישראל אם כל אחד ואחד שוכן בפני עצמו ואין בינהם שיתוף. השכינה שורה רק כשכל ישראל ביחד, עם אחד בלב אחד, כמו בזמן מתן תורה.

ועל כן במצות המשכן צותה התורה שכולם יתנו את אותו הסך למשכן, כדי שתשרה השכינה הקדושה במשכן, שהוא כביכול מדור להשם יתברך.

וביתר ביאור, שהרי אם כל אחד יוכל לתת מה שירצה, עלולה להכנס מחשבה בלבם של עשירי ישראל שבזכותם מתכפרים עוונותיהם של ישראל, שהרי לולי הם, לא היה המשכן בנוי ברוב תפארתו, ובמחשבה זו הרי הוא מקלקל לעצמו ולכלל ישראל את ענין ההאחדות שבמשכן, ורק אם יתנו כולם את אותו הסך, באה בלבם ההרגשה שבזכות כולם יש משכן בישראל ושורה עליהם השכינה.

בחנוכת המשכן נאמר "עגלה אחת על שני הנשיאים", ויש לשאול, וכי לא היה להם לישראל את האפשרות לתת לכל אחד מהנשיאים רכב בפני עצמו, עד שהיו צריכים ליסוע יחד בעגלה אחת?

ומיישב זאת ה"ספורנו", לאות אחוה בינהם, אשר בזכות האחוה ראויים ישראל שתשרה השכינה בתוכם, כמו שנאמר "ויהי בישורון מלך, בהתאסף ראשי עם, יחד שבטי ישראל", כולם ביחד כאיש אחד. כי אין השכינה שורה כשכל אחד בישראל שרוי בפני עצמו אלא כשכולם ביחד, באהבה ואחוה.

בזמן מתן תורה זכו ישראל להשראת השכינה, ואמרו רבותינו שכל זאת בזכות מה שהיו עם אחד בלב אחד, ומבואר בגמרא שבמעמד הר סיני, כפה הקדוש ברוך על ישראל הר כגיגית שיקבלו את התורה, משמע שקבלו את התורה מתוך הכרח ולאו דוקא מרצון טוב, ואילו בימי מרדכי ואסתר נאמר "קיימו וקבלו עליהם", קיימו מה שקבלו כבר, שחזרו לקבל את התורה מרצון טוב. וטעם הדבר הוא, מפני שכאשר עמד המן הרשע על ישראל להומם ולאבדם, עמדו בתחינה לפני ה' יתברך שירחם עליהם, ומתוך כך באו למצב של אהבה יותר ממה שהיה במעמד הר סיני, ותקנו באופן מוחלט כמעט את כל עניני בין אדם לחבירו שבינהם, ומסיבה זו זכו לקבל את התורה מחדש מרצון טוב, ולא בכפיה כפי שהיה במעמד הר סיני, שלא היו אז מושלמים כל כך באהבת  ישראל אחד את שני.

כשהאדם מטיב את דרכיו ומשפר את מעשיו ומטיב לזולתו, ולא מרגיש עליונות והתנשאות על חבירו, זהו "מקדש ה'", ועליו נאמר "ושכנתי בתוכם", בתוך כל אחד מבני ישראל, ובכך הוא זוכה לשיתוך פעולה בתפילה ובתורה ובקיום המצוות של כל כלל ישראל, ולכן יש נוהגין לומר כל יום לפני התפילה "והריני אוהב כל אחד ואחד מבני ישראל כנפשי", מפני שעל ידי האהבה של אחד לשני זוכים להשראת השכינה ולקבלת התפילה בזכות הרבים.

והוא הדין גם כן ב"בית מקדש" של כל אחד בביתו, שכאשר שורה שם האהבה בדרך התורה, הרי "שכינה בינהם", ואם חלילה לא, ובביתו שורה ריב ומדון, הרי עלול חלילה ביתו להפוך למשכן לטומאה, וחס ושלום "אש אוכלתם", כמאמר חז"ל.

ובזכות אהבת ישראל שיש ביננו במידה רבה, יזכינו ה' לגאולה שלימה ולבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן.


שבת שלום.