דבר תורה לשבת י' אדר תשס"ח 16 בפברואר 2008

פרשת תצוה

נאמר בפרשה "ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה, ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי". (כח, ג).

בפרשתינו אנו מוצאים כמה פעמים את הבטוי "חכם לב", ויש לדקדק מהו ענין חכמת הלב המוזכר בפרשתינו כמה פעמים.

והנה מצינו בהמשך הפסוקים "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה", ומבואר, שבכדי שה' יתברך ינחיל חכמה לאדם, צריך אותו האדם להיות חכם לב מצד עצמו בכדי להיות כלי קיבול ראוי לקבל את החכמה האלהית. ונבאר מהי אותה חכמת הלב.

בספר מלכים (פ"ה), כשבא בפסוקים ענין מלכות שלמה ורוב חכמתו נאמר, "וה' נתן חכמה לשלמה", ובמה זכה שלמה שנתן לו ה' יתברך חכמה נפלאה כל כך שלא זכה לה שום אדם אחר בעולם? מפורש בפסוקים, שנגלה ה' יתברך לשלמה המלך בחלומו, ושאל אותו ה', מה אתן לך? ענה לו שלמה המלך, ונתת לעבדך לב שמע לשפוט את עמך להבין בין טוב לבין רע. והדבר מצא חן מאד בעיני ה', ואמר לו, יען אשר שאלת את הדבר הזה, ולא שאלת לך עושר, ולא שאלת לך עושר, ולא שאלת נפש עבדך, ולא שאלת לך (אריכות) ימים רבים, ושאלת לך הבין לשמע משפט, הנני נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך. (מלכים א', ג).

כשאמר ה' לשלמה מה אתן לך, הציע לו שלשה דברים חשובים מאד, אריכות ימים, לתת אויביו לפניו (דבר שלכל מלך שוה כל הון) וכן הציע לו עושר מופלג. ובכל זאת שלמה לא התפתה לאף אחד מהרעיונות, וביקש לעצמו לב חכם. על זה ענה לו ה', הנני נתתי לך לב חכם ונבון וכו'. אוצר בלתי רגיל בלי ספק.

רבותינו אומרים, שאוצר יקר זה בא לו לשלמה המלך, אך ורק מפני גודל תשוקתו להשיג חכמה, ומרוב תשוקתו אל החכמה ויתר על כל שאר המעלות שהציע לו ה' יתברך. כי אדם חכם כשלמה המלך הבין אל נכון, כי אין לו כל תועלת בכל האוצרות מעניני העולם, לולי החכמה הנפלאה שאותה שאל מעם ה'. וכמו שכתב רבינו הרמב"ם (בפ"ז מהל' רוצח ושמירת הנפש) כי חיי בעלי החכמה ומבקשיה בלא תלמוד תורה, כמיתה הם חשובים. ולכן שאל שלמה המלך חכמה, וממנה זכה לכל שאר המעלות האחרות.

על האדם לדעת, כי מעלת החכמה, וכן כל מעלה רוחנית, לעולם אינם באים באופן "אוטומטי", האדם מצד עצמו צריך להשתוקק לחכמה כדי לזכות בה. וכאשר האדם רוצה בכל נפשו בדבר, אז ה' יתברך מסייעו ומעניק לו חכמה מעבר לדרך הטבע. כמו שמצינו לחכמי ישראל שהגיעו לחכמה נשגבה אשר בפז לא תסולה, כדוגמת הגאון הש"ך שנפטר בהיותו כבן שלשים ושמונה, והספיק להגיע לחכמה שניכרת מספריו באופן שלא יאומן ממש. וכן עד חכמי זמנינו, גדולי עולם שידעו את הש"ס על בוריו בגיל צעיר מאד, וכן על זה הדרך. ואין להאריך.

וכן אמרו רבותינו בגמרא במסכת נדה (ע.), שאלו אנשי אלכסנדריה את רבי יהושע בן חנניא, מה יעשה אדם ויחכם? אמר להם, יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו, שנאמר "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה", ופירש רש"י, שישיבה (כלומר התמדה על דבר) בלא תפילה, או תפילה בלא ישיבה, אין לה ערך, אלא ירבה בישיבה ויבקש רחמים ממי שהחכמה שלו. ובזה יצליח בתורה, ובדרך ארץ, כלומר, דרכי העולם הטבעיים גם כן.

שבת שלום.