דבר תורה לשבת י"ב שבט תשס"ח 19 בינואר 2008

פרשת בשלח

אחר שראו בני ישראל את המצרים מוטלים מתים על שפת ים סוף, פצחו בשירה מתוך רוח הקודש לה' יתברך. ואחרי כן נאמר בפרשה: "ותקח מרים אחות אהרן את התף בידה, ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחולות".

והנה הדבר תמוה לכאורה, שהלא לאחר קריעת ים סוף, כבר שרו ישראל את שירת הים לה' יתברך, "אשירה לה' כי גאה גאה", ושבחוהו הרבה מאד בדברי השירה, ואם כן, מה מקום מצאה לה מרים לחולל סערה חדשה, להקים ריקודי נשים, בתופים ובמחולות, אחר שכבר שרו הנשים יחד עם כל בני ישראל פעם אחת את שירת הים. גם רואים אנו שהתורה מאריכה בכל פרטי שירת מרים עם הנשים, והדבר צריך תלמוד, מהו החידוש שהיה בשירתה של מרים שלא היה בשירת כל ישראל בראשונה, עד שמצאה לנכון תורתינו הקדושה להאריך כל כך בפרטי המעשה.

ובאמת, יש עוד כמה נקודות שעלינו לברר בפרשת שירת מרים. כי בדרך כלל, נקראת מרים הנביאה רק בשם "מרים", ללא התואר "הנביאה", ואילו כאן ראתה התורה לכנותה "הנביאה". גם בדרך כלל אין התורה מיחסת את מרים לאהרן הכהן דוקא, ואילו כאן מיחסת התורה את מרים לאהרן, שנאמר, ותקח מרים הנביאה "אחות אהרן" וכו'.

במכילתא (מדרש) אמרו: ראתה שפחה על הים, מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. כלומר, המראות הרוחניים שנגלו לבני ישראל, ואפילו לעבדיהם ושפחותיהם, בזמן יציאת מצרים, היו גדולים ונפלאים מן המראות שראה יחזקאל הנביא. ומבואר אם כן, שבזמן שירת הים, היו בני ישראל כולם בעלי רוח הקודש, שיכלו לחזות בחזיונות נבואיים רוחנים.

ומכאן אנו באים לראות במעלתה של מרים. כי כאשר שרו בני ישראל את שירת הים, היו כולם תחת הרושם של ההתרגשות מהמחזות אשר הראה להם ה' יתברך, ועל כן מתבקש הדבר שיפצחו בשירה לפני ה' מתוך שבח והודיה מעומק לבם, ומתוך כך גם שרתה עליהם רוח הקודש. אבל מרים, היא זו שהצליחה להביא את בנות ישראל למדרגה נבואית מחודשת, אחר שכבר עבר זמן מה מקריעת הים, ולא היה הרושם מן המראות חזק כל כך, אף על פי כן באה מרים, ונטלה תוף בידה, בכדי להוסיף טעם מחודש, והכניסה את שאר בנות ישראל לרגשי הודיה ושירה לה', עד שפצחו שוב בשירה ושרתה עליהן רוח הקודש.

ועל כן ראתה התורה לייחס חשיבות מיוחדת כל כך לשירת מרים, שהצליחה לרומם את בנות ישראל מחדש למדרגה שהיו בה מיד לאחר המחזה שנגלה לעינהם. וזאת הסיבה שנזכרה מרים בשבח המיוחד לה "הנביאה", מפני שכאן הביאה מרים את כל בנות ישראל למדרגת רוח הקודש, אף על פי שהן לא היו מוכנות לה מצד הזמן. וכן ייחסה אותה התורה "אחות אהרן", מפני שזהו שבחו של אהרן, שהיה בכל  יום מדליק את המנורה באותו רגש זהירות שהיה לו ביום הראשון להדלקת המנורה, בלי כל התכהות חושים, (כמו שאמרו רבותנו בספרי במדבר פ"ח) וכמו כן מרים, זכתה לעורר אצל כולן רגש שירה לה', אף שאצל כולן כבר שכך ופג רגש התודה והשבח.

וכמו כן נוכל ללמוד אנו ממעשה מרים, שבכל מעשה המצות, אם לא יקפיד האדם על רעננות במעשה המצוות, לא יוכל לקיים את מצות ה' כראוי. כי בהכנסת מעט תכונה במעשה המצות, נוכל לחדש את טעמן הטוב, ולהתקדם בעבודת ה'. ולשם דוגמא, אילו יהיה האדם זהיר כל יום להתפלל כראוי לפני ה', בודאי עם הזמן יקשה עליו להתמיד בכך, אבל אם יראה להוסיף בקשות אישיות בתוך תפילתו, ולסדר לעצמו את התפילה בצורה נכונה, בודאי הדברים יתקרבו ללבו, ותתחזק עבודת התפילה אצלו. וכן בן אדם לחבירו ובין איש לאשתו, כי אף על פי שכל אדם ירא שמים נזהר להתנהג כראוי לרעייתו, מכל מקום בלא להכניס התחדשות בינהם, יהיה הדבר חס ושלום נמאס, לכן יראה לקנות לרעייתו מידי פעם איזה דבר, לשמח לבבה לפי טבעה. וכן על זה הדרך.

ובסעודות השבת, אם ישב אדם כל שבת ויאכל את אותם המאכלים, וידבר דברים בטלים, הלא אין אצלו כל מעלה בכבוד השבת, אבל אם יראה לחדש איזה דבר, ללמוד בסדר קבוע עם כל בני הבית סביב השלחן בסעודה אחת, ולקנות איזה מאכל מיוחד כדי לשמח את אנשי ביתו בסעודה אחרת, יראה שמתוך כך יכנס טעם רוחני בתוך מעשה המצות, ותעמוד לו זכותה של מרים הנביאה אחות אהרן, אמה של ההתחדשות בעבודת ה'.

שבת שלום


עניני פרשת השבוע מבוססים על כתביו של הרה"ג רבי דוד שאלתיאל שליט"א, (מחשובי סופרי הסת"ם בירושלים).