דבר תורה לשבת כ' טבת תשס"ח 29 בדצמבר 2007

פרשת שמות

נאמר בפרשה "ויאמר משה אל ה', בי אדני, לא איש דברים אנכי, גם מתמול גם משלשום, גם מאז דברך אל עבדך, כי כבד פה וכבד לשון אנכי" (שמות ד').

אמרו במדרש (רבה שמות פרשה ג'), שבעה ימים הפציר הקדוש ברוך הוא במשה לקבל עליו את השליחות לגאול את ישראל, ומשה מיאן לקבל עליו את השליחות. וביאר זאת רבינו הרמב"ן, כי חשש משה שמא תבא פגיעה לאהרן אחיו הבכור מתוך מה שהכל יראו שבחר ה' במשה לגאול את ישראל ולא באהרן, וסבר משה רבינו, שאם יהיה איזה נדנוד של חטא בפגיעתו באהרן, הרי שכבר לא כדאי לו לקבל עליו את התפקיד הנעלה בשליחות ה' יתברך. עד שהבטיחו ה' בהמשך הפסוקים "וראך ושמח בלבו", הבין משה רבינו כי אין בכך כל פגיעה באחיו, ולהיפך, ישמח אהרן אם יקבל עליו את השליחות.

ובאמת שהדברים תמוהים מאד, שכן משה רבינו צווה מאת ה' לקחת עליו את השליחות לגאול את עמו, ואם כן מה זה ועל מה זה חושש משה רבינו פן יש נדנוד עוון בקבלת השליחות, הלא ה' ציוהו על זה, ואיזו שייכות יש לעוון פגיעה באהרן כנגד ציוי ה' יתברך?

אלא שבאמת השאלה אינה בנמצאת כלל, מפני שאנו סבורים, שאם עוסק אדם במצוות ובתורה כל ימיו, הרי שלא יחשוב לו ה' עוון, אולם אין הדבר כן, כי האדם מחויב בכל ימיו לצעוד מתוך מחשבה עמוקה על מעשיו, שלא יצא מהם שום קלקול, ולא יעשה מעשה עד שיהיה בטוח כי יושלם רצון ה' במעשיו, ובודאי רצון ה' היה שלא יצטער אהרן, ועל זה חיכה משה רבינו, שיבטיחו ה' שישמח אהרן במעשיו, ולא יהיה חסרון במעשיו של משה.

ובזה מבואר גם כן מה שאמר רבא לרבנן (ביומא עב:), במטותא מנייכו (בבקשה ממכם), לא תירתון תרתי גיהנם (אל תירשו שני גיהנם), והוא אמר זאת לתלמידי חכמים שעמדו לפניו, וכוונתו בזה היתה, שאף על פי שאתם מבלים כל ימיכם בלימוד התורה, מכל מקום אם לא תתבוננו היטב ותדקדקו במעשיכם, נמצא אם כן שאתם עתידים לירש גיהנם, ואז לא יעלה בידכם מאומה, לא עולם הזה, שהרי אתם מקריבים את כל חייכם לעבודת ה' ואין לכם הנאה מהעולם הזה כל כך, וגם לעתיד לבא אתם עתידים לירש גיהנם שהרי לא עבדתם את ה' כראוי.

כמה משה רבינו עליו השלום לימדנו דרך חיים, שלפני שאדם בא לעשות מצוה, יהא זהיר לחשוב על כל הסביבה שלו, שלא יגרם לאף אחד נזק ממעשיו, וכדוגמה ניתן להזכיר בזה, דבר שכיח מאד בעוונות הרבים, בצעירים שזכו לחזור בתשובה, ומדקדקים מאד בקלה כבחמורה, אך מחמת כן לעיתים הם באים בלי משים לידי עוון חמור של ביזוי הוריהם וחילול ה', כי הנסיון בדבר זה הוא קשה מאד כידוע, מפני שהבנים יודעים כי הם נעלים מאד על הוריהם, שכן הוריהם לא זכו לאור באור החיים, ומכלים ימיהם לריק ולבהלה, ואילו הבנים, זיכם ה' יתברך לחסות בצילו, ולגדל בניהם לתורה ולתעודה, ועל כן הם עלולים בנקל לבא לעון זה, מתוך רגש התנשאות על הוריהם, וצריך לזה חכמה גדולה והתבוננות מוקדמת איך להנצל ממצב כזה של ביזוי הורים שהוא עוון חמור מאד כנודע.

שבת שלום.