דבר תורה לשבת י"ג טבת תשס"ח 22 בדצמבר 2007

פרשת ויחי

מלכות ישראל לכל דורותיהם היא מבני בניו של יהודה. גם משיח בן דוד יהיה משבט יהודה וימלוך על ישראל. ושאלו רבותינו, מפני מה זכה יהודה למלכות? והשיבו, מפני שהודה על מעשה תמר. (ועי' ילקוט שמעוני שמות פ' י"ד). וביאור הדבר, כי גבורה עילאית זו של יהודה שהודה על האמת אף על פי שיכול היה לכסות עליה ואיש לא היה יודע ממעשהו, זוהי גבורה אמיתית שהנושאה ראוי למלוכה.

נאמר (מט) "גור אריה יהודה, מטרף בני עלית". וביארו חז"ל (מד"ר פרשה צ"ח), מטרפה של תמר נתעלית, שהרי תמר היתה מיועדת למיתה, ומחמת גבורתו של יהודה שהודה על האמת ניצלה תמר מן המיתה. ובזכות זה, ניצלו גם חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש בימי נבוכדנצר.

להיות מודה על האמת, הוא דבר שקל לאמרו או לכתבו, אך לקיימו בפועל ממש, הוא דבר קשה מאד עד מות, כי קשה הבושה מאד, ובכל זאת יהודה הודה על האמת, ובשכר זאת זכה למלוכה.

על הפסוק "מטרף בני עלית", פירש רש"י, "סילקת את עצמך ואמרת מה בצע כי נהרוג את אחינו, לכו ונמכרנו לישמעאלים, וישמעו אחיו". כלומר, כשרצו אחי יוסף להרגו, יהודה היה זה ששכנע אותם להמנע מהריגתו ותחת זאת למכרו לישמעאלים, ובזה הציל את חיי יוסף. ובפרשת וישב נאמר "וירד יהודה מאת אחיו". ופירש רש"י, מלמד שהורידוהו מגדולתו, מפני שכשראו את צערו של יעקב על מיתת יוסף, נתמלאו חימה על יהודה ואמרו לו, אילו היית אומר לנו להשיבו לאבא היינו שומעים לך. ובאמת שיש לתמוה על זה הרבה מאד, שהלא מבואר במדרש שהזכרנו, שדוקא יהודה היה זה ששכנע את אחיו שלא להרוג את יוסף, ואם כן איך יש להם זכות טענה בכלל כלפיו לומר לו אילו היית אומר להשיבו לאבא היינו שומעים לך. אדרבא, היה לו להשיב להם, אם יש אמת בפיכם, למה זה אתם לא נתתם עצה טובה כל כך, ועוד רציתם להרוג את יוסף.

אלא רואים אנו שוב את מידת ההודאה על האמת של יהודה, שאפילו שהיתה לו תשובה לאחיו, לא בחר בויכוח איתם, אלא הורידוהו מגדולתו והוא החריש להם, מפני שידע שסוף כל סוף  שיש צדק בדבריהם. ועל כן אמר לו יעקב, "מטרף בני עלית", שכיון ששתקת לאחיך בזמן שהוכיחו אותך על פניך והורידוך מגדולתך, בזה נתעלית מאד ורוממת את עצמיך.

כל זאת, למד יהודה מאמו, לאה אמינו ע"ה, שכן כתוב אצל לאה כשנולד בנה יהודה אמרה, "הפעם אודה את ה'". שהיתה בה מידת ההודאה על האמת, והכרת הטוב לגומל עימה חסד. וכן מצינו בזרעו של יהודה, שכן דוד המלך ע"ה בעת שהוכיחו נתן הנביא על מעשה בת שבע, לא בחר בדרך ויכוח והצתדקות על מעשיו, אלא מייד "ויאמר דוד אל נתן, חטאתי לה'". ועל כן השיבו מיד נתן "ויאמר נתן אל דוד, גם ה' העביר את חטאתך, לא תמות". בבחינת "מודה ועוזב ירוחם".

ומכאן אנו למדים מהם כוחות הנפש הדרושים למלוכה, אם למלוכה על ישראל ואם למלוכת אדם על עצמו, כי אין גדלות לאדם במה שיתגאה ויגן על כבודו, אדרבא, אדם ההולך בדרך אמת, משפיל עצמו אל האמת, הרי הוא מולך על עצמו והוא ראוי למלוכה.

נזכה בעזרת ה' שימלוך עלינו משיח בן דוד בן יהודה, אשר בו כוחות המלוכה למשול על יצרו ועל ישראל.

שבת שלום.