דבר תורה לשבת כ"ח כסלו תשס"ח 8 בדצמבר 2007

שבת חנוכה

בגמרא במסכת שבת (כב.), אמר רבא, נר חנוכה, מצוה להניחה בטפח (שמונה ס"מ) הסמוכה לפתח. ואמרו בגמרא, שיש להניח נר חנוכה מצד שמאל לפתח הפונה לרשות הרבים, כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין.

בספר קול יהודה להגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל הביא בעניין זה את קושיית הגאון רבי דוד יונגריז זצ"ל, שידוע הדבר שכל המצוות נעשות דוקא בצד ימין וביד ימין, ואם כן מה ראו רבותינו על כך, שכביכול תפסיד מצות החנוכה את זכותה לצד ימין, מפני מצות המזוזה, הלא סוף סוף אפשר שישים גם את נר חנוכה בצד המזוזה ויצאו שתי המצוות נשכרות.

והסביר את הדבר, כי ענינה של מצות המזוזה היא לשמור על הבית מפני דברים רעים, שלא יכנסו בו רוחות זרות, הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית, ועל כן יש לקבעה בצד ימין של הכניסה לבית, אך מצות נר חנוכה, הלא תפקיד הנרות הוא אדרבא, להאיר לעולם שמחוץ לבית, לפרסם על ידי האור שבבית את ניסי ה' לכל העולם. ולפיכך יש להניחה בצד ימין היוצא מן הבית, שהוא צד שמאל מצד הבית, בכדי שיזכירו לו הנרות לדר בבית, להפיץ את אור ה' החוצה מביתו ולא לשמור את כל מעלתו הרוחנית רק לעצמו.

בכדי לחדד את הדבר, עלינו לדעת מהו שורש תרבות יוון הרשעה ששלטה בזמן החשמונאים בעולם. כי אביהם של יוון הוא יפת בנו של נח. וה' יתברך בירך את יפת (בבראשית ט') "יפת אלהים ליפת", אך בתנאי ש"וישכון באהלי שם". ופירשו רבותינו שנתקימה הברכה בבני יפת בזמן כורש מלך פרס, שזכה לנצל את תכונת היופי שלו לבנין בית המקדש ברוב פאר והדר. כי בני יפת כולם מבורכים ביופי חיצוני, הן מצד יופים, והן מצד תכונותיהם בדרכי הנימוס בצורה נאה. וכמו שכתב כל זה האברבנאל. אך הדבר ברור, כי אין כל תועלת ביופי חיצוני גרידא כאשר אין בו כל תוכן וממשות. ולפיכך לא מצאו רבותינו מה לשבח את יפיו של יפת אלא מצד מעלתו במה שבנה את בית המקדש בצורה יפה. אולם מלכות היוונים, התנהלה רק במידת יפיה החיצוני בלא שום פנימיות, ואדרבא, החשיבו הם את היופי כל כך ורוממוהו, עד שבאו לידי מידה נמוכה שסברו כי היופי הוא תכלית בפני עצמו ובו יש להשקיע את עיקר הכוחות.ולכן פיתחו היוונים את נושא החיצוניות במגרשי ספורט שרווחו בימיהם, שלא בכדי לחזק את בריאותו של האדם למטרות נעלות, אלא כתכלית בפני עצמה, ועל כן הם גם אפשרו לכל אחד ואחד לעשות ככל העולה על רוחו, לפנק את גופו, ולא לתת דין וחשבון לפני אף אחד. וכן על זה הדרך. ולכן הם גם השקיעו עצמם הרבה במינות ואפיקורסות וכפירה בה' יתברך, כדי לפרוק את יסודות האמונה בה' המגבילה את האדם בעולמו, שלא יעשב ככל העולה על רוחו.

ובדרך זו, עשתה תרבות יוון שמות בעם ישראל, ורבים מאד מישראל באו לידי כפירה בה', מרוב תוקף הגשמיות שזהרה בכל מקום, ובפרט העשירים מבני ישראל שהיו מקורבים למלכות, ונעשו מתיוונים (כלומר, נוהגים בצורה "חופשית" ואינם שומרים תורה ומצוות כלל).

וזוהי כוונת המדרש (בראשית א') "וחושך על פני תהום" זו מלכות יוון שהחשיכה את עיניהם של ישראל בגזירותיהן, שהיו אומרים להם, כיתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. והכוונה בזה, כי קרן השור הייתה מקום בולט לעין כל (כמו תליית כרזה על שמשת המכונית בזמנינו), ועל ידי זה שהיו ישראל מראים הזדהות עם תרבות היוונים, היו אלה מקדמים אותם, ומעלים אותם בדרגות שונות עד שהיו מסיתים אותם לגמרי, והכל בדרכי נועם ובלשון חלקלקות, ולא בצורה של אנטישמיות קלאסית.

עד שהעיר ה' את רוחם של החשמונאים, להתקומם כנגד גזירות יוון, והמה אנשי ה', אשר אזרו אומץ מתוך קנאה טהורה לה' יתברך, וגירשו את היוונים בדרך נס ופלא, ודכאו את המתיוונים, עד שהחזירו עטרה ליושנה, והחזירו רבים מישראל לדרך ה'.

אולם עדיין ידעו לנכון החשמונאים, כי לא די במעשיהם עד עתה, אלא יש צורך להגביר את השמירה מפני הנגע המר של תרבות יוון על גלגוליו השונים שלא יפשוט שוב על ישראל ויאבדם מכרם ה'.

לכן תיקנו לנו רבותינו את מצוות הדלקת נרות חנוכה מצד שמאל לפתח, בכדי שנהיה מוקפים במצוות, ונר חנוכה יזכיר לנו בהיותו משמאל לפתח, כי הוא מיועד להרחיקינו מן התרבות שבאה דווקא מחוץ לבית, שלא יתפתה האדם ללכת אחר ההבל בתרבות היוונים, אחר אשר ראינו כי מסר ה' אומה ענקית ביד כמה בודדים, כהנים, אשר אין להם כל ידיעה בדרכי המלחמה, ואחר אשר ראינו כי פך שמן שלא היה ראוי לדלוק אלא יום אחד הספיק לשמונה ימים, וכל זאת כנגד דרך הטבע שהמתיונים כל כך התרשמו ממנו, ובזה לימדנו ה' יתברך, כי אל לנו לפנות אל רהבים ושטי כזב אחר הבלי העולם הזה, אלא לשים בראש מעיננו את חשיבות התקדמותינו בעבודת ה', ולא יהיו לנו עניני העולם הזה אלא כדרכים אל המטרה שהיא עבודת ה'.

וזה נרמז גם כן בפסוק במשלי (ה') "כי נפת (דבש) תטופנה שפתי זרה וחלק משמן חכה", והכוונה בזה, "כי נפת תטופנה שפתי זרה", היא לשונם של היוונים, שהיתה מתוקה ונעימה, "וחלק משמן חכה", כי חיכם של היוונים היה חלק יותר משמן, כי היו מחליקים לשון לבריות, ובפסוק זה נרמז ענין נס פך השמן של חנוכה, כי האותיות האחרונות בפסוק הם אותיות חנכ"ה.