דבר תורה לשבת ז' כסלו תשס"ח 17 בנובמבר 2007

פרשת לך לך

ויאמר ה' אל אברם, לך לך מארצך.

נאמר בספר תהלים (פרק קי), "עֵמְך נְדָבות ביום חֵילֶך, בהַדרי קודש מרחם מִשְחָר, לְךָ טַל ילדותך". ובמדרש, פירשו פסוק זה על אברהם אבינו, "עמך נדבות ביום חילך", אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, עמך (איתך) הייתי בעת שנדבת לשמי (שהתנדבת לכבודי) לירד לכבשן האש. (שהרי אברהם אבינו מסר את עצמו לשריפה בכבשן האש, מפני שלא הסכים לעבוד עבודה זרה אצל נמרוד). "ביום חילך", (אתך הייתי גם) בעת שכינסת לי את כל אותם חיילות ואוכלוסין (הרבה בני אדם שהחזיר אברהם אבינו בתשובה). "בהדרי קודש", מהדרו של עולם הקדשתיך לי. "מרחם משחר", מרחמו של עולם (מבריאת העולם) שיחרתיך לי. ולבסוף מסיים המדרש, "לך טל ילדותך", לפי שהיה אברהם אבינו מתיירא ואומר, "שמא מפני שהייתי עובד עבודה זרה יש בי עוון כל השנים הללו", אמר לו הקדוש ברוך הוא: "לך טל ילדותך", מה הטל הזה פורח (כלומר חולף לו ואינו ניכר), אף עוונותיך פורחים, ומה הטל הזה סימן ברכה לעולם, אף אתה סימן ברכה לעולם. ובכך ניחם השם יתברך את אברהם, ושימח אותו, שלא רק שהודיעו שאין בו עוון, אלא אף בישרו שהוא סימן טוב לעולם.

אלא שממה שהמשיל לו לטל, גם את עוונותיו וגם את סימן הברכה שבו, מוכח שעצם הדבר שחטא אברהם אבינו במה שעבד עבודה זרה, היא היא הסיבה הגורמת לו להיות "סימן ברכה". ויש להבין, הכיצד על ידי עבודה זרה שעבד אברהם, נתעלה עד שיהיה לסימן ברכה לעולם.

וביאר זאת מרן הרב שליט"א, על פי מה שאמרו בגמרא במסכת יומא (דף פו:), אמר ריש לקיש, גדולה תשובה, שזדונות (עבירות שעבר אדם במזיד, בכוונה,) נעשות לו כשגגות, שנאמר: "שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעווניך", והלא עוון, מזיד הוא, (כלומר, עוון, פירושו חטא במזיד) וקא קרי ליה מכשול. (ואף על פי כן קרא לעוון "מכשול", שהרי אמר "כי כשלת" ולא "כי עוית", אלא ודאי אחר שחזר בתשובה נחשב לו העוון וכשלון, דהיינו חטא בשוגג.

והקשו על כך בגמרא, והרי אמר ריש לקיש, גדולה תשובה שזדונות נעשות לו זכויות, שנאמר, "ובשוב רשע מרשעתו ועשה צדקה ומשפט, עליהם הוא יחיה"!, ואם כן כיצד אמר ריש לקיש שנעשות לו זדונות כשגגות, והלא כאן מבואר שנעשות לו כזכויות.

ומתרצת הגמרא, כאן בשב מיראה וכאן בשב מאהבה, שכאשר שב אדם מאהבה, נעשות לו הזדונות כזכויות ממש. וידוע מה שאמרו במסכת סוטה (לא.) שאברהם אבינו עבד את ה' יתברך מאהבה, שנאמר "זרע אברהם אוהבי". וזה מה שאמרו, "מה הטל סימן ברכה לעולם אף אתה סימן ברכה לעולם", שימי ילדותו עצמם נהפכו לו לטובה ולברכה, ועליהם הוא יחיה.

ויש לדעת, כי יסוד המעלה לשוב אל ה' יתברך בתשובה, לא נפלאת היא, ואינה מעלה רק ליחידים, אלא כל אדם אחר שיחזור בתשובה מיראה, ויכנס בלבו אט אט אהבת ה' יתברך, ושב ורפא לו, כי יהפוך לו ה' את הזדונות לשגגות, ואחר כך יהפכם לו לזכויות.