דבר תורה לשבת י"ח אדר תשס"ו 18 במרץ 2006

פרשת השבוע - פרשת כי תשא

בפרשתינו מובא העניין, שכשעלה משה רבינו על הר סיני, נכשלו בני ישראל וחטאו בחטא העגל, ואז אמר השם יתברך למשה רבינו, לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים, סרו "מהר" מן הדרך אשר עשיתים.

ויש לשאול, שמילת "מהר" היא מיותרת בפסוק. ומיישבים, שאמר ה' למשה, שעל ידי חטא העגל סרו מהר מן הדרך אשר צוותים, היינו שכביכול עברו ישראל מהר על כל התורה כולה, וזה אפשר רק על ידי עוון עבודה זרה, כי אדם הרוצה לעבור על כל התורה חס ושלום, יצטרך להמתין לפסח כדי לאכול חמץ, וליום הכיפורים כדי שלא להתענות בו, מה שאין כן על ידי איסור עבודה זרה, מייד אדם עובר על כל התורה כולה, משום שעל ידי עבודה זרה, הרי הוא כופר בכל התורה כולה.

ולכן אמרו חז"ל שבכל העבירות הקדוש ברוך הוא לא מצרף מחשבה למעשה, דהיינו שהמחשבה לעשות איסור בפני עצמה, אינה נחשבת כמו האיסור עצמו (מלבד מחשבת עריות שנאסרה במפורש) אבל באיסור עבודה זרה, עצם המחשבה לעבוד עבודה זרה נחשב לאיסור עבודה זרה, כי בחשוב איש לעבור איזה עבירה ח"ו, הוא פורש עצמו בזה רק ממצווה אחת מכל תרי"ג מצוות, ועדיין יש לו אחיזה בהשם בשאר מצוות ויעזרהו שלא יוציא מחשבתו לפועל, אך החושב מחשבת עבודה זרה, בזה הוא מפריש את עצמו מה' ומחליפו באחר, ושוב הוא נעקר מהכל ומחשבתו מצטרפת למעשה. (אלשיך)

ועוד טעם שעצם מחשבת עבודה זרה פוגמת מאד, משום שכל המצוות נצטווינו מפי משה שנצטווה מפי ה', חוץ מאיסור עבודה זרה שנצטווינו מפי השם יתברך בעצמו, לכן איסור עבודה זרה חמור מאד, ולכן גם בני נח (הגויים) נענשים אפילו על מחשבה לעבור על שבע מצוות בני נח, משום שהשם יתברך עצמו ציוום לאדם הראשון.