נאמר בפרשת השבוע: "וַיְדַבֵּ֣ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר, נָשֹׂ֗א אֶת־רֹאשׁ֙ בְּנֵ֣י קְהָ֔ת מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י לֵוִ֑י". כלומר, צוה ה' על משה, לראות כמה מבני קהת, כבר הגיעו לגיל שיוכלו לעבודת את עבודת המשכן.
בני לוי, היו: גרשון, קהת ומררי. גרשון הבכור, קהת השני, ומררי השלישי. ויש להתבונן, כי כאן, הקדים ה' יתברך את קהת מתוך שאר בני לוי, למרות שהוא לא היה הבכור, וביקש ה' ממשה להזמין ולראות כמה מבני קהת ראויים לעבודה, לפני כולם. ויש להבין, מדוע התורה מקדימה את קהת לאחיו הבכור?
מסבירים רבותינו במדרש, על פי הפסוק שנאמר בספר משלי על התורה הקדושה: "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים", שאף על פי שגרשון היה בכור, ומצאנו בכל המקומות, שהתורה חלקה כבוד לבכור לפני אחיו הקטנים, בכל זאת, מאחר וקהת היה זה שטוען (הוא היה נושא) את ארון הברית, שבתוכו הלוחות וספר התורה, לכן נאמר בתחילה: "נשא את ראש בני קהת", ורק אחר כך: "נשא את ראש בני גרשון". מי שנושא את התורה הקדושה, יש לכבדו ולהקדים אותו לפני אחיו!
וב"כלי יקר" עמד על שאלה שיש כאן בדברי המדרש:
נכון הוא שהתורה הקדושה, יקרה מכל יקר, אין למעלה ממנה, ולכן הוקדם קהת לפני גרשון. אך על כך בעצם יש לשאול: מדוע מסר ה' את נשיאת ארון הברית דוקא לבני קהת? הרי היה ראוי לתת את הארון לבני גרשון, שהוא הבכור!
ומסביר הכלי יקר, שזה בדיוק מה שרצה הקדוש ברוך הוא להראות לנו! באה התורה ללמדינו, כי, "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ", את הכבוד הגדול ביותר, יש לתת לבעלי התורה, ואילו היה ה' מוסר את ארון הברית לבני גרשון, ומזכיר אותם ראשונים, הרי אז היינו חושבים, שהסיבה שגרשון מוזכר ראשון, היא מפני שהוא בכור.
כעת, לאחר שמסר ה' את הארון לבני קהת, והקדים אותם לבני גרשון, רק כעת אנו יכולים ללמוד מכך, שאת הכבוד הגדול, יש לתת לנושאי התורה!
רבותינו במסכת הוריות דורשים את הפסוק: "יקרה היא מפנינים", שהתורה הקדושה יקרה יותר "מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים", כלומר, אפילו כהן גדול, ביום הכיפורים, בשיא השיאים של הקדושה שאדם יכול להגיע אליה, כאשר הוא עומד בבית קדשי הקדשים, ונושא תפילה לפני ה', עדיין, מי שהוא תלמיד חכם, מי שהוא עוסק בתורה, הוא חשוב יותר מאותו כהן גדול!
זכורני, בביתו של מרן הסבא, מרן רבי עובדיה יוסף זצ"ל, היה ברור ופשוט מאד, לכל הסובבים אותו, כי האדם המוצלח ביותר בעולם, הוא תלמיד חכם. ואפילו תלמיד חכם שאינו גדול כל כך, הוא באמת אדם מוצלח מאד הרבה מעל ומעבר לכל ההצלחות בעולם.
בעיניו של מרן זצ"ל, אילו היו מבשרים לו שאחד מנכדיו יהפוך לפרופסור גדול, לא היה בדבר שמחה גדולה, ובודאי שלא גאווה. אבל כאשר היה שומע שאחד מנכדיו חיבר ספר טוב, או חידש חידוש בדברי תורה, ולומד טוב, היה שש ומאושר על הדברים.
בסוף ימיו, בראש השנה האחרון לחייו, שוחח מרן זצ"ל עם אחד מראשי תנועת ש"ס. ואותו אדם, סיפר למרן זצ"ל בשמחה, על הישגים שונים של המפלגה. התבונן מרן זצ"ל על נכדו, (כמדומני שהיה זה בנו של הגאון רבי אהרן בוטבול שליט"א) שעמד שם, ואמר לאותו אדם, אתה מספר לי דברים יפים, אבל כל זה שום דבר, לעומת השמחה שיש לי שאני רואה שהנכד שלי לומד תורה, ומתגדל בתורה!
שבת שלום!