מדברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל
בפרשת השבוע, פרשת בהר, נצטוינו על מצות השמיטה. ובתחילת הפרשה נאמר: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר", ואז ציוה ה', שבכל שבע שנים, בשנה השביעית, רוב המלאכות הקשורות לעבודת הקרקע, נאסרו, כמו שנאמר: "שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר".
לאחר מכן נאמר: "וְכִי תֹאמְרוּ, מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת? הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ! וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים".
כלומר, אם תאמרו, מה נאכל בשנה השביעית והשמינית, הרי אם לא נזרע בשנה השביעית, במהרה תגמר כל התבואה שאספנו מהשנה השישית, ולא ישאר לנו מה לאכול לשנים הבאות! על כך משיבה התורה, "וצויתי את ברכתי"! מבטיח הקדוש ברוך הוא, שבשנה השישית תהיה ברכה מיוחדת, והארץ תצמיח תבואה, די והותר לכל שלושת השנים הבאות!
לכן גם נאמר בתחילה: "וידבר ה' אל משה בהר סיני", שלכאורה, מה ענין שמיטה להר סיני? מדוע דוקא במצוות השמיטה הוזכר הר סיני? הרי כל התורה כולה ניתנה בסיני! אלא בא ללמדינו שיש כאן הבטחה מיוחדת מה' יתברך ממש, ואין זו הבטחה של נביא, אלא ממש מפי ה'.
אולם עלינו להתבונן:
נאמר: "וְכִי תֹאמְרוּ, מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת? הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ"! ורק אז ה' יתברך משיב: "וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים". ולכאורה, אם נשאל מה נאכל, אז יצוה ה' את ברכתו. אך מה יהיה עם אדם בוטח בה', ומקיים את כל המצוות בתמימות? הוא אינו שואל מה יאכל! הוא בטוח שעליו לעשות מה שהתורה מצוה אותו! האם לאדם כזה אין את ההבטחה "וצויתי את ברכתי"? הרי ודאי שזה לא יתכן! אם כן, מדוע התורה תולה את הברכה, דוקא לאחר שישאל השואל, מה נאכל?
ביאור הדברים הוא, לדוגמא, אם לאדם מסויים היתה שדה של תבואה, והוא היה רגיל להוציא ממנה בכל שנה חמישים טון תבואה. די לשנה אחת. אם הוא אדם ירא שמים, הרי שיקח את אותם החמישים טון גם בשנה השישית, יאחסן אותם כדרכו תמיד, ולאחר מכן יקח לאכול ולמכור, ושוב יקח, ויקח ויקח ויקח, ולא יגמר, עד סוף השנה השמינית! הברכה תהיה שרוייה במעשי ידיו! איך זה יתכן? הרי היו רק חמישים טון! כמו כל שנה! אלא שיש ברכה בתבואה, הוא לוקח, ומן השמים ממלאים את החסר! כך הוא יוכל לאכול במשך שלוש שנים. כך יהיה למי שיש לו בטחון בה'!
אבל, יש אדם אחר, שאין לו ביטחון כל כך בה', והנה הוא שומע שעליו לעזוב את השדות למשך שנה שלימה! הוא מיד מתקומם ושואל, מה? איך נסתדר? מה נאכל?! והוא יושב ובוכה על גזירת התורה!
משיב לו הקדוש ברוך הוא: אתה מפחד? אל תפחד? קח, תראה בסוף השנה השישית, שיצאו לך מאה וחמישים טון של תבואה! פי שלוש מכל שנה! וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים"!
אולם כאן, אין הברכה שלימה, שהרי אדם זה, רגיל בכל שנה לטפל בחמישים טון, ואילו השנה, יהיה עליו לשכור אנשים שיעזרו לו לסחוב את כל התבואה, ולאחר מכן יהיה עליו לשכור מחסנים, כדי לאחסן את הכל.
זו כוונת התורה. אם אתם אומרים "מה נאכל", הנה, תראו שיש לכם מה לאכול, אבל לא תהיה הברכה שלימה, לא בסבר פנים יפות כל כך. אבל מי שיש לו בטחון, אינו צריך ברכה גלויה כזו, הוא "הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח", עליו רק לבטוח בה', ומן השמים יעזרו לו באופן מופלא במיוחד, בברכה מיוחדת!
לכן, כל אדם ילמד, לגבי כל העסקים שלו, "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל", אומר הקדוש ברוך הוא, "לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב", אדם יכול לטעות, ולחשוב שבכוחו ובחכמתו הוא זוכה להתפרנס בכבוד, בזכות תארים מיוחדים שלמד עבורם באוניברסיטה, הנה הוא עשיר! אך זה הבל, "לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר"!
היה מעשה, באדם אחד, שהגיע ממשפחה פשוטה מאד מאד, ממש מדלת העם. הוריו, לא שלחו אותו לבית הספר, ולכן הוא לא ידע קרוא וכתוב. כך יצא בור מוחלט, אפילו לחתום את שמו לא ידע. כשהגיע לימי הבחרות, רצה לעבוד, להתפרנס, אך מי יקח אדם כזה?
יום אחד, ראה אותו הגבאי של בית הכנסת, אמר לו, הנה אני מחפש שמש לבית הכנסת, שינקה, שיגבה כספים, ויעשה את כל המלאכות הנוגעות לבית הכנסת, האם אתה מעוניין? השיב לו הבחור, כן! בשמחה!
התחיל הבחור לעבוד, יום ויומיים ושלושה. והגבאי היה משלם לו על עבודתו. כידוע, בבית הכנסת, כאשר אנשים עולים לתורה, לפעמים הם מתנדבים תרומות לבית הכנסת. באחד הימים, באו אנשים אל השמש, אמרו לו, הנה הכספים שאנו חייבים לבית הכנסת, בבקשה, רק תן לנו קבלה! אמר להם השמש, קבלה? איני יכול לתת קבלה! אני כלל לא יודע לקרוא ולכתוב! אמרו לו, איזה מין שמש אתה? לא יודע לקרוא?! פנו אל הגבאי, שמע זאת הגבאי, ומיד כתב מכתב פיטורין, הודיע לשמש שהוא מפוטר מהעבודה! אני צריך שמש שיודע לכתוב!
ראה הבחור שאין לו עבודה, מה עשה? לקח "קופת הרוכלים", ושם בתוכה חפצים, עט נובע, משקפי שמש, דברים כאלה, והחל צועק: "כל דבר בדולר, הכל בדולר"! ניגשו אנשים, ובתוך חמש דקות, כל הסחורה נמכרה!
ראה שכך הם פני הדברים, הלך ומילא שוב את קופת הרוכלים, ושוב ושוב, ובכל פעם, בתוך דקות ספורות כל הסחורה נמכרה, והוא החל להרויח יפה...
אמר לעצמו, לא טוב הדבר שאני עושה. יראה אותי שוטר, ויתן לי דו"ח, ואז אפסיד הכל! הלך, הוציא רשיון מסודר, ופתח חנות קטנה מהכסף שהרויח. רק החל למכור בחנות, ושוב, ההצלחה האירה לו פנים, כולם החלו לקנות אצלו, כאילו אין חנויות אחרות! הרויח והרויח, עד שחיסל את החנות, וקנה לו חנות "שופרסל", והחל ממש להתעשר, עד שמכר את החנות הזו, והחל למכור רק בסיטונאות! הוא כבר אינו מוכר ב"קילו", אלא ארגזים שלימים, שקים שלימים!
ערב אחד, בא אליו סוחר גדול כדי לקנות ממנו סחורות. אמר לו הסוחר, ראה, מדובר כאן בעיסקה גדולה, אז בוא ונחתום על חוזה! השיב לו הבחור: "חוזה"?? אני לא יודע מה זה חוזה! אני לא יודע אפילו לחתום את שמי! השיב לו הסוחר: "אתה לא יודע לחתום"?! "איך סוחר כל כך גדול כמוך אינו יודע לחתום"?
השיב לו: "ברוך ה' שאני לא יודע לחתום! אילו הייתי יודע לחתום, עד היום הייתי נשאר שמש בבית הכנסת"!
למדנו, שהעושר לא תלוי בחכמה! אלא מה שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם, זו תהיה פרנסתו! הכל בידי שמים!
שבת שלום!
