דבר תורה לשבת כ"ז שבט תשס"ו 25 בפברואר 2006

פרשת השבוע - פרשת משפטים - שנאה של מצוה

כתוב בפרשה: "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזב תעזב עמו". פירוש, אם תראה חמור של שונאך רובץ תחת משאו, שאינו מצליח לעמוד עם המשא שעליו, וחדלת מעזוב לו? וכי לא תעזור לו? עזור תעזור לו, דהיינו "עזוב" מלשון עזרה. כך פירש רש"י. ואולם בתרגום יונתן פירש, עזוב תעזוב, באותה השעה שאתה רואה חמור שונאך רובץ, עזוב את השנאה שבלבך עליו, ותפרוק ותטען עמו.

וכאשר אדם מסייע לשונאו, הרי הוא מקיים בכך מצוה גדולה מאד, שמלבד פעולת החסד שהוא עושה עם אדם אחר, הרי גם על ידי כך שפורק הטוען עם שונאו את המשא, או בעת שעושה עמו כל חסד אחר, מדברים זה עם זה, ומדכאים את יצר השנאה.

ואף על פי שבודאי אין כוונת התורה במילה "שונאך" לשנאה אישית, שהרי אסור לשנוא את חברו, שנאמר "לא תשנא את אחיך בלבבך", וכאן בודאי הכוונה לשנאה המותרת, כגון שראה לחברו שעשה דבר עבירה ואינו חוזר על כך בתשובה, שאז מותר לשנוא אותו, כמו שנאמר הלא משנאך ה' אשנא (פסחים דף קיג:), אולם בכל זאת עלולה שנאה של מצווה ליהפך במשך הזמן לשנאה אישית, שכן אם אני שונא אדם, אם כי לשם מצווה, מתחיל גם הלה לשנוא אותי, משום שנאמר: כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, ושנאתו של הלה כלפי הרי איננה עוד לשם מצווה, כי אם שנאה פשוטה אישית, ואחר כך השנאה שלי אליו תהיה גם אישית, והמצווה נשמטת והולכת, לפיכך אמרה תורה, שצריך להושיט יד לשונא שכזה, בהיותו נתון במצוקה, כדי לשמור בכך על תחומה של השנאה, שלא תיהפך השנאה שהיא לשם מצווה לשנאה אישית פשוטה וגסה.