דבר תורה ליום שישי כ"ב כסלו תשפ"ג 16 בדצמבר 2022

פרשת וישב

מאמר מהרב יעקב ששון שליט"א, נכד מרן זצ"ל

נאמר בפרשה: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן".

אמרו רבותינו: ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. (כלומר, רצה יעקב לשבת בשלווה, והנה באה עליו הצרה הגדולה עם העלמותו של יוסף). אמר הקדוש ברוך הוא: לא דיין (לא די להם) לצדיקים, מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שהם מבקשים לישב בשלווה בעולם הזה? מיד קפץ על יעקב רוגזו של יוסף.

הדברים הללו באמת קשים מאד להבנה. וכי מה איכפת לו לה' יתברך שיהיו הצדיקים יושבים בשלוה גם בעולם הבא וגם בעולם הזה? וכי חייבים לסבול? איזה צדק יש בכך שצדיק תמים כמו יעקב אבינו יסבול בעולם הזה? הלא הוא ראוי לכל הטובות שבעולם!

הדברים קשים שבעתיים, כאשר מדובר ביעקב אבינו. הרי יעקב, לא חיפש לו את "מנעמי החיים", הוא לא חיפש מנוחה ושקט, הוא ביקש שלווה, כדי שיוכל לעבוד את בוראו בלימוד התורה ובקיום המצוות! אם כן, בודאי שהיה מן הראוי לאפשר זאת ליעקב! מדוע קפץ עליו רוגזו של יוסף?

כל אדם, גם אדם ירא ה' בתכלית, כאשר יתבונן בעצמו, יראה, שכאשר הוא חולם על עתידו, בלי ספק, הוא שואף שיהיה מסודר מבחינה כלכלית, שלא יהיו לו בעיות וטרדות בחיים, אדרבה, כך הוא חושב שיהיה לו קל יותר לקיים את התורה והמצוות. אם כן עלינו להבין, מדוע לא זכה יעקב אבינו לשבת בשלווה?

כדי להבין את הדברים, עלינו לעשות הבחנה:

 יש "שלווה", ויש "מנוחה". נראה כאילו מדובר במילים כמעט נרדפות, אך אין זה נכון. שלווה, הוא מצב בו לא חסר לאדם שום דבר, וכל הענינים הגשמיים והנפשיים שבעולם, מסודרים אצלו לגמרי. אדם כזה, לא ידאג כלל. כאשר הוא עולה ומתעלה, אפילו ברוחניות, הוא מתכבד בין הבריות כבוד גדול, בריאותו טובה, ובכל אשר יפנה ישכיל ויצליח. אדם כזה הוא "שליו", השלווה נסוכה על פניו.

על השלווה הזו אמר שלמה המלך "וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם"! לא טוב לאדם להיות בשלווה מוגזמת כל כך! ומדוע?

כאשר אדם יושב שקט ושאנן, ויש לו הכל, לא חסר לו דבר, והוא עולה במדרגות הרוחניות, יש כאן זיוף! הוא בעצם תלוי בתנאים הטובים בעולם הזה, ואם יקחו ממנו את אחד מהם, מיד הוא יתערער לחלוטין, ויאבד את מעלתו הרוחנית. כך באמת אנו רואים, אנשים מוצלחים שחייהם על מי מנוחות, אך ברגע שמשהו קטן משתבש בחייהם, מיד הם מגיעים לדכדוך ולחוסר יכולת להתנהל בצורה טובה.

לעומת זאת, יש "מנוחה". אדם השרוי במנוחה, הכוונה היא למנוחת הנפש. אדם יכול לחיות במנוחת הנפש, גם כאשר הוא יודע מחסור, הוא לא חפץ כל הזמן לרדוף אחרי תענוגות העולם, ולהשיג את מה שיש לאחרים. הוא רגוע, טוב לו במה שיש לו. זו הנהגה נכונה מאד, שגם הצדיקים השלמים התהלכו בה.

זו כוונת רבותינו "ביקש יעקב לישב בשלווה" יעקב ביקש לחיות בצורה, שעניני העולם הזה, הענינים הכלכליים והמשפחתיים והבריאותיים, כולם יהיו מסודרים. לאחר שנים של סבל, של נדודים ושל תלאות שונות, רצה יעקב קצת "שקט".

אולם אמר לו ה' יתברך, לא דייך במה שמוכן לך לעולם הבא, שאתה מבקש לשבת בשלווה גם בעולם הזה? הלא העולם הזה הוא "נוה התלאות", והצורה הנכונה לאדם להתעלות ולעבוד את ה', היא גם כאשר הוא נמצא בדוחק, גם כאשר קשה, בכל תנאי ובכל מצב! כמובן שתמיד מותר לאדם לצפות לשלוה יחסית, ואף להתפלל על כך, אך לא להגזים, לדעת שיש עיקר ויש טפל, ועלינו להתרגל לכך, שגם כאשר יש קשיים, האדם צריך להיות כסלע איתן, לא ליפול ולא לפחד!

זכור לי, כשחזר מרן הסבא זצ"ל מבית החולים (בשנת תשע"ג, שנה לפני פטירתו), לאחר שנשתתק מעט ביד ימין, מיד כאשר הגיע לביתו, ישב לעסוק בתורה, בשמחה גדולה, ממש כשמחת חג, והיה עמל ויגע בתורה במנוחת הנפש, וזאת יום אחד לאחר שנחלשה ידו כל כך! בזמן שכל אדם במצבו היה שוקע בדיכאון, הוא המשיך בעבודת ה' בדבקות ובשמחה, וממש לא יאומן היה לראותו, איך שבעינו האחת כבר לא ראה, ובאזנו האחת כבר לא שמע, וידו כמעט משותקת, והוא יושב ועוסק בתורה בדביקות, בשלווה אמיתית וברוגע, אשרי עין ראתה כל אלה! זו מנוחת הנפש, וזו עבודת ה' האמיתית, בכל מצב!

אנו עומדים סמוך לימי החנוכה. כשנתבונן נראה, כי רצונם של היוונים הרשעים, לא היה להרוג את ישראל. היוונים היו החכמים שבאומות, וכל חפצם היה, להמעיט את לימוד התורה וקיום המצוות. הם לא זלזלו בתורה, הם רצו שיהיו אנשים שילמדו תורה, רק ביקשו, שהלימוד יתקיים בתנאים נאותים, באוניברסיטאות משוכללות, ואך ורק מתוך רווחה.

היוונים לא רצו לראות יהודים שיושבים ועוסקים בתורה מתוך דחק! הציקה להם העובדה שהיהודי מזלזל בחיי העולם הזה לטובת חיים רוחניים. הם באו ליהודים בהצעות מפתות: נבנה לכם מגרשי ספורט, בריכות שחיה מפוארות, בואו ותהיו כמונו, כמו המעולים שבאומות!

אך עם ישראל ידעו, שנשמת ישראל היא סיפור אחר לגמרי!  הערך של לימוד התורה הוא מעל לכל דמיון, הערך של הטהרה לא תלוי בתנאים פיזיים, אלא אך ורק בקדושת ישראל, שהשפיע ה' על עמינו במעמד הר סיני!

מכח אותה קדושה, הבינו החשמונאים, שיש להם תקוה טובה לצאת נגד הטבע, ולהלחם מעטים נגד רבים, ואמנם היה ה' איתם, וזכו לנצח את היוונים, ולטהר מחדש את בית המקדש, להדליק את נרות המנורה בטהרה, "כי נר מצוה ותורה אור"!

שבת שלום!