נאמר בפרשה: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ".
רבותינו עמדו על פסוק זה, שלכאורה היה צריך לומר, "שופטים ושוטרים תתנו לכם", בלשון רבים, שהרי היא מצוה המוטלת על הציבור, ואם כן מדוע נאמרה המצוה הזו בלשון יחיד?
ופירשו רבותינו, כי הכוונה בפסוק זה רומזת על על כל אדם ואדם באופן פרטי, שהוא חייב לבדוק בנימי נפשו, עד היכן שיד שכלו מגעת, לדון את עצמו ואת מעשיו, האם כל מעשה מצוה שהוא עושה הוא נכון על פי ההלכה, על פי מה שנפסק בשלחן ערוך, או שהמצוות שהוא עושה ושאר המעשים, הם רק "בערך", כדרכם של רוב בני אדם, שמקיימים חלק מהמצוות, בדרך של "מצוות אנשים מלומדה", מתוך הרגל בלבד, בלי לחשוב על שורש המצווה ומטרתה ומי צוה עליה, ואיך צוה לקיימה.
ולמשל, במצוות אתרוג. רבים הם האנשים שאין להם מושג בכלל במצוה זו, ומקיימים אותה רק מתוך ידיעה שצריך לקחת אתרוג, ואין הם יודעים אם הוא אתרוג מורכב או בלתי מורכב, או שמא הוא פסול מכיון שיש בו נקב וכדומה, גם אינם יודעים באיזו יד צריך ליטול את הלולב, רק מסתכלים בבית הכנסת על שאר האנשים מסביב, כדי לדעת איך כולם מתנהגים. אדם שהולך בדרך זו, אין לו שופט על עצמו, שיכוין אותו לקיים את המצוות כראוי. וזהו מה שנאמר "שופטים תתן לך". "שופטים", הם החכמים, שמדריכים את האדם כיצד לנהוג.
ומה שנאמר "ושוטרים תתן לך", הוא השוטר שצריך אדם להעמיד לעצמו, שיזהיר את עצמו שלא יעשה מעשים אשר הם נגד רצון ה' יתברך. שלא יפגע בזולת, שלא יקח לעצמו חלילה דבר שאינו שלו, ולא יזיק לשכניו ולבני ביתו. באמת שזהו הדבר הקשה מכולם, שיזהר לא יזיק לבני ביתו, שהרי רבים מאד מן האנשים נזהרים עד מאד שלא לפגוע בשני, וכל אורחותיהם עם הבריות הם בבחינת "נופת צופים", אך כשהם בביתם, מרשים לעצמם להתנהג בצורה חסרת סבלנות ובלתי מתחשבת כלל ועיקר.
אמר הגאון רבינו בן ציון אבא שאול זצ"ל, (ידידו של מרן רבינו הגדול זצ"ל), אם ידיו של אדם מלוכלכות בשמן, ישטוף ידיו וינגבם במגבת. ואם ינגב את ידיו במגבת, בזמן שהם עוד מלוכלכות בשמן, עובר על לא תעשה שבתורה, שנאמר "וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ". אסור לאדם לגרום לרעייתו שתצטרך לעבוד קשה לחינם על נקיון המגבת!
פעמים רבות, אנשים מזיקים לרכוש של האחים בבית, לוקחים מהקטנים מה שרוצים, אף על פי שהקטנים מאד מקפידים על כך. הגדולים חושבים לעתים, שלהם מגיע הכל, וכאילו יש להם בעלות על הקטנים. וכן ההורים צריכים לדעת, כי שייכים עניני בן אדם לחבירו גם עם ילדיהם הקטנים, כי אדם שמכה את בנו שלא כדין, עובר על איסור חמור של הרמת יד על חבירו, אף שהוא בנו. כדי שאדם ישים את לבו לדברים הללו והדומים להם, הוא זקוק לשוטר פנימי, על כל אדם לפתח לעצמו שוטר כזה, כפי שמתנהגים אנשים יראי שמים, וכך לא יבא לידי חטא.
והתורה מזהירה אותנו, שהשופטים והשוטרים, צריכים להיות נקיים מעוון ה"שוחד". ובאותה מידה, כאשר אדם מפעיל את ה"שופט ושוטר" הפרטיים שלו, המצפון שלו, עליו להזהר שלא להיות נגוע בהחלטותיו בנגיעות אישיות, אלא לשקול את הדברים בצורה אוביקטיבית.
בכל שנה אנו קוראים את פרשת שופטים, בשבוע הראשון של חודש אלול. זאת כדי לרמז לנו, כי עלינו להתכונן בחודש הרחמים והסליחות, לקראת הימים הנוראים הבאים עלינו לטובה, על ידי חשבון נפש, איך עברה עלינו השנה הנוכחית? ובמה עלינו לתקן את דרכינו ולהשתפר במעשינו לקראת השנה הבאה?
ובזה נזכה בעזרת ה', על ידי התבוננות עצמית, נגיע מוכנים כראוי ליום הדין הבא עלינו לטובה ולברכה.
שבת שלום