נאמר בפרשת השבוע: "כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת".
עלינו לדקדק בלשון התורה, מדוע בתחילה נאמר "אשר אנכי מצוך היום" – בלשון יחיד, ולבסוף נאמר "תשמרון לעשות" – בלשון רבים?
נוכל להסביר זאת, בהקדם, מה שכתב החפץ חיים (בספרו אהבת חסד ח"ב פי"א), בשם הגאון מוילנא, על מה שנאמר בתורה בקריאת שמע: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם", שהסביר הגאון את לשון הפסוק:
והיו הדברים "הָאֵלֶּה", עליך לחשוב בכל מצוה כאילו אין לפניך אלא קטע זה בלבד! "הָאֵלֶּה"!
לאחר מכן: "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם", חשוב כאילו אתה היהודי היחיד בעולם, היחיד שעליו מוטלת האחריות למלא את רצון ה' כדי לקיים את העולם! ואם לא די בכך, הרי שכל זה מוטל עליך: "הַיּוֹם", חשוב בעצמך שאין לך אלא את היום הזה, ומחר כבר לא תוכל לקיים את המצוה!
וממש בהקשר לכך הביא הגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל מעשה:
יהודי פשוט אחד, סוחר בדים, עלה לפני רבו ושאלה בפיו: "כבוד הרב, רוצה אני לזכות בעולם הבא, אבל תורה איני יודע, עם הארץ אני, בבקשה כבוד הרב, תאמר לי מה עלי לעשות בקיצור כדי לזכות לחיי העולם הבא?"
השיב לו הרב, "דמה בנפשך, שיש רק מצוה אחת לעשותה, וכי אתה היהודי היחיד בעולם, ואין עליך לקיים מצוות אלא ביום זה בלבד"!
שמע זאת היהודי, ושמח מאד. זה הכל! זה כל מה שעליו לעשות כדי לזכות לחיי העולם הבא! מיהר לצאת מלפני הרב, אך הרב קרא אליו שישוב, "המתן רגע! בוא ואסביר לך את כוונתי!", אך היהודי הסתלק ואמר: "אין מה להסביר! הכל מובן לי לגמרי!"
מיהר האיש לחנותו, נכנס לפניו יהודי קשיש, בחר אריג, ושילם תמורתו. בטעות, שילם שלושה דינרים במקום שנים, ויצא מן החנות.
אחר הצהריים, נעל היהודי את חנותו ושב לביתו, "טול ידיים"! אמרה לו אשתו, מיד אגיש אוכל! אך בעלה השיב: "את יכול להגיש מיד! לא צריך ליטול ידיים"! האשה נדהמה ונעצה בבעלה עיניים שואלות.
"הייתי הבוקר אצל הרב, והוא פסק שאיני חייב לקיים אלא מצוה אחת, והלא אני כבר התפללתי הבוקר, עם טלית ותפילין, הרי די בכך, ומחר בכלל אהיה פטור גם מן התפילה, שהרי הרב פסק בפירוש, שאיני חייב לקיים מצוה, אלא היום בלבד, ולא מחר!"
האשה עמדה בתדהמה, והנה הקיש על דלת הבית היהודי הקשיש, נכנס ופנה אל בעל הבית, "קניתי אצלך היום אריג, ושילמתי עבורו בטעות דינר זהב נוסף"!
"אמנם כן", השיב המוכר, "אך מה בכך? היום הייתי אצל הרב והוא הורה לי שאני היהודי היחיד בעולם, אם כך, אני יהודי, ואתה גוי, ולגוי איני חייב להחזיר!"...
עמד הקשיש המום, והאשה החלה זועקת, "הצילו! בעלי יצא מדעתו!" הקשיש החל צועק גם הוא, והיהודי שלנו, ברח מביתו!
בלכתו ברחוב, עמד האיש והחל לחשוב, הלא הם צודקים! איזה הגיון יש כאן? יהודי אחד, מצוה אחת, יום אחד? איזה הוראה משונה פסק לי הרב! הוראתו גרמה לי לכזה מצב מוזר!
מיהר האיש בחזרה לביתו של הרב. נכנס, ומיד אחריו נכנסה אשתו בצעקות, "הושיעני הרב! בעלי השתגע!", הרב ביקש להרגיע את האשה, אך מיד נכנס יהודי קשיש, והחל לזעוק לפני הרב, על הדינר שנלקח ממנו שלא כדין!
אמר הרב: "שבו בשקט, והקשיבו לדברי!"
אמנם נכון, שאני הוריתי ליהודי זה, לחשוב שיש רק מצוה אחת לעשותה, אך כוונתי היתה, שיש לנו תרי"ג מצוות, אלא שהעצל חושב לעצמו, את המצוה הזו לא אקיים, שהרי יש לפני עוד מצוות אחרות, ואפילו לגבי מצוה מסויימת הוא חושב, כעת לא אקיימנה, שהרי יש לי זמן רב עוד לקיים את המצוה הזו.
הוא יושב סמוך לספר, אך חולם במקום ללמוד, וחושב לעצמו, עוד שעה אני אתרכז יותר בלימוד. בא לפניו עני לבקש צדקה, אך הוא אומר לעצמו, תיכף יבוא עני הגון יותר, ולכן נמנע מלסייע.
לכן אמרתי, המשיך הרב, תמיד חשוב כאילו רק מצוה אחת לפני, רק לימוד זה, רק תפילה זו, רק מצוה זו שבאה לידך!
ועוד אמרתי: דמה בנפשך כאילו אתה היהודי היחידי בעולם, ומדוע? מפני שכאשר באים לדוגמא לאסוף צדקה מהקהל עבור איזו מטרה, כל אחד חושב לעצמו, מצוה זו, תוכל להתקיים על ידי אחרים, ומדוע שאני אתגייס עבורה? כך אומר כל אחד, והעניים נשארים חסרי כל...
לכן אמרתי, חשוב שאתה היהודי היחידי שעליו מוטלת המצוה! ולכן גם אמרתי שעליך לחשוב שרק היום עליך לקיים מצוות, כדי שלא תדחה את המצוה ליום המחרת!
זהו מה שנאמר בפרשתינו: "כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת". פתח בלשון יחיד, מפני שזו הוראה לכל אחד ואחד, שיראה את עצמו כאילו זו היא המצוה היחידה: "כָּל הַמִּצְוָה". וגם יראה את עצמו כאילו הוא יחידי בעולם: "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ", רק אותך! ויראה את היום הזה בלבד: "הַיּוֹם", אין בעולם אלא היום הזה בלבד! אם לא עכשיו, אימתי?
וזו הכוונה בדברי רבותינו במסכת אבות: "אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי? וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי? וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי?"
שבת שלום!
(עפ"י "והגדת").