מדברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל
נאמר בפרשת השבוע: "וְיָדַעְתָּ כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ הוּא הָאֱלֹקִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר".
הפסוקים הללו, עומדים ברומו של עולם! הם מלמדים אותנו, שיש שכר ועונש! אל יחשוב האדם, שהעולם הפקר, אלא ידע שיש השגחה עליו, השגחה פרטית! ואם יעשה דבר שאסור לו לעשות, הרי שהוא ישלם עליו, ואם יעשה מעשה טוב, ה' יתברך יגמול לו טובה, וכמו שאמר ירמיה הנביא: "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם, לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו", כל אדם מקבל בדיוק מה שמגיע לו!
רבותינו אומרים, הָעוֹשֶׂה מִצִוָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ פְּרַקְלִיט אֶחָד, מכל מצוה שהאדם עושה, נברא מלאך, פרקליט, שמסנגר כל הזמן על האדם. אם אותו אדם נעשה חולה, עומד הפרקליט לפני הקדוש ברוך הוא, ואומר, רבונו של עולם! אני נבראתי ממעשיו של האדם הזה! וכן להיפך, אם אדם רשע, וְעוֹבֵר עֲבֵרָה, קוֹנֶה לוֹ קָטֵיגוֹר, אלא שהקדוש ברוך הוא ישתבח שמו, ארך אפים, ולכן אנו רואים הרבה פעמים "דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה", אנו רואים שה' יתברך מאריך אפו לרשעים, ממתין להם שישובו בתשובה.
אך לפעמים באמת אין זכות לרשע, ובכל זאת ה' יתברך מאריך את ימיו, וזאת מפני שיודע הבורא שעתיד לצאת מן האדם הזה בנים צדיקים.
כך אנו מוצאים שאירע עם דוד המלך עליו השלום, בזמן שהגיע לעיר "בחורים", יצא לקראתו שמעי בן גרא, וקילל אותו, וכמו שנאמר: "וּבָא הַמֶּלֶךְ דָּוִד עַד בַּחוּרִים, וְהִנֵּה מִשָּׁם אִישׁ יוֹצֵא מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית שָׁאוּל, וּשְׁמוֹ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא, יֹצֵא יָצוֹא וּמְקַלֵּל, וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים אֶת דָּוִד וְאֶת כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד, וְכֹה אָמַר שִׁמְעִי בְּקַלְלוֹ, צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל"! כל כך התחצף שמעי וביזה את המלך דוד!
באותה שעה, קם אבישי, וביקש להרוג את שמעי, כמו שנאמר: "וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֶל הַמֶּלֶךְ, לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ? אֶעְבְּרָה נָּא וְאָסִירָה אֶת רֹאשׁוֹ!", אך דוד המלך עצר בעד אבישי, כי תלה את הבזיונות שנעשו לו מן השמים כדי לכפר איזה עוון, כמו שאמר, "ה' אָמַר לוֹ קַלֵּל", ולא הסכים להעניש באותה שעה את שמעי.
אולם לפני פטירתו, צוה דוד את שלמה בנו: "וְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶן הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים, וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם, וְהוּא יָרַד לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן, וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַה' לֵאמֹר, אִם אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב, וְעַתָּה אַל תְּנַקֵּהוּ כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה", צוה דוד את שלמה, שהוא ימית את שמעי.
מה עשה שלמה המלך? "וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא לְשִׁמְעִי, וַיֹּאמֶר לוֹ בְּנֵה לְךָ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם וְיָשַׁבְתָּ שָׁם, וְלֹא תֵצֵא מִשָּׁם אָנֶה וָאָנָה, וְהָיָה בְּיוֹם צֵאתְךָ, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת", הזהיר שלמה את שמעי, שאם יצא מירושלים, מיד הוא ימית אותו,"וַיֹּאמֶר שִׁמְעִי לַמֶּלֶךְ טוֹב הַדָּבָר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ", אולם לאחר שלוש שנים, ברחו לשמעי שני עבדים, והוא יצא מירושלים כדי לבקש את עבדיו, והיה הדבר נחשב למרידה במלכות, והדבר נודע לשלמה, "וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וַיֵּצֵא וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיָּמֹת".
אך בינתיים, בין אותו הזמן ששמעי קילל את דוד, ועד ששלמה המית את שמעי, מה היה? נולד לשמעי בן, ומזרעו נולד מרדכי היהודי! אלמלא היה ה' גוזר עוד חיים על שמעי בן גרא, היינו מפסידים את מרדכי!
אנו לא יודעים את העתידות, ולכן אנו לא תמיד מבינים, מדוע ה' לפעמים לא ממהר להעניש, הנה שמעי בן גרא, אם היה ה' מתנקם ממנו תיכף ומיד, הרי היה זה עונש גדול לכל ישראל, שלא היה מגיע לעולם מרדכי! אך מצד שני אין לשכוח, שבסופו של דבר ה' יתברך מעניש את הרשעים, ונותן שכר טוב לצדיקים, זו אמונה חזקה תמימה שיש לנו, שלא מיד רואים את הדברים, אך סוף דבר הכל נשמע, שכך הם פני הדברים. "וְיָדַעְתָּ כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ הוּא הָאֱלֹקִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן"!
נאמר במגילת רות, שאמר בועז לרות: "יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ, וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו". יש לשים לב, שיש כאן כפילות בפסוק, "ישלם ה' פעלך", ואחר כך שוב "ותהי משכורתך שלימה", ומה החידוש בכך שתהיה המשכורת שלימה? וכי יעלה על הדעת שתהיה חסרה?
אלא הענין הוא כך:
כאשר אדם מקיים מצווה, לדוגמא לומד תורה, עליו נאמר, "אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ", הוא עשה טובה גדולה לעצמו. אך יש בזה עוד תוספת, שכאשר הנשמה עולה למרומים, היא זקוקה ל"בגדים", מלבושים רוחניים שמכבדים אותה, וזה נקרא "חלוקא דרבנן", ועל זה נאמר "צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי", ואת הבגדים הללו אורגים מבד שעשוי כולו מן התורה והמצוות.
מעשה היה, שהלכו רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא, גדולי הדור, לעיר אשקלון, שם גר רבי יוסי הגנן. בדרכם, ראו מלאך אחד עומד, ובידו מלבוש יפה, מכובד, אך ללא צווארון. שאלו אותו, עבור מי המלבוש הזה? השיב להם, עבור רבי יוסי הגנן, ולכן חסר לו צווארון, אבל לכם, מיועד מלבוש טוב יותר מזה!
הלכו רבותינו לרבי יוסי הגנן, אמרו לו, הנה ישנה מצוות צדקה שאנו מקבצים כעת ממון לאיזו מטרה, עזור לנו! השיב רבי יוסי, כי הוא עני, ואין לו מה לתת להם. בא לביתו ופניו חולניות, שאלה אותו אשתו הצדקת, מה אירע? השיב לה, רבותינו כאן ואיני יודע מה אעשה! אמרה לו, איך תשיב את פני גדולי הדור ריקם? הנה יש לך שדה, מכור את חצייה, ויהיה לך די בחצי ממנה! את הכסף תוכל לתת לרבנים! שמע בקולה רבי יוסי, שהיה צדיק ונדיב לב, ובאמת מכר את חצי מהשדה שלו, ואת הממון מסר ביד הרבנים לצדקה.
אחר הדברים האלה, בא רבי יוסי הגנן והחל לחרוש את שדהו, והנה שקעה המחרשה באיזה בור, ונשברה רגלה של הפרה, האיר ה' את עיניו של רבי יוסי, התבונן, ומצא שהבור נפער מפני שהיה שם שם אוצר גדול מלא מטבעות, ומן האוצר הזה התעשר רבי יוסי עושר גדול. (בתלמוד ירושלמי במסכת הוריות, מובא חלק מהמעשה, אך לא על רבי יוסי הגנן, אלא על אבא יהודה).
אמר רבי יוסי: "לְטוֹבָתִי נִשְׁבְּרָה רֶגֶל פָּרָתִי!", חזרו הרבנים ואמרו לו, דע לך כי עתה ראינו את בגדך, שהוא שלם, הצווארון שלו הושלם בזכות מצות הצדקה!
אם כן למדנו, שאדם שעושה מצוות, נבראים לו מלבושי כבוד, אך מסכן מי שלא לומד תורה, לא מקיים מצוות! הנשמה שלו מחוסרת בגדים, זו כמובן בחינה רוחנית, כמו שבספר הזוהר נקרא אנשים כאלה, "נשמתין ערטילאין", אך זו האמת, שמי שלא קיים מצוות, נשמתו מתביישת בעולם האמת, מסכנה נשמתו של אדם כזה!
כעין זה מובא גם בגמרא במסכת עבודה זרה (דף יז.), שרבי אלעזר בן דורדייא, היה שמו אלעזר, והוא חטא מאד, והנה יום אחד הכניס ה' בלבו שישוב בתשובה, ושב בתשובה, וישב על הארץ ובכה, זכר את עוונותיו ובכה, עד שמרוב כאב יצאה נשמתו! יצאה בת קול ואמרה: "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן דוֹרְדְיׇא מְזֻמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא"! שמע רבי (הוא רבי יהודה, רבינו הקדוש) ובכה ואמר, "יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת"!
ולכאורה יש לשאול, מדוע בכה? אדרבה, שישמח! אלא בכה רבי, מפני שרבי אלעזר אמנם זכה, חזר בתשובה, וזה יפה, אבל הוא לא הספיק לקיים מצוות, מסכנה נשמתו, תגיע לעולם האמת, ואין לה מלבושי כבוד! לכן בכה רבי, שאם היה רבי אלעזר מקיים מצוות, היה לנשמתו בגדי כבוד להתכסות בהם.
זהו ביאור הדברים, מה שאמר בועז לרות, "יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ", אך גם "וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה", לא תקבלי רק מלבושי כבוד, או רק שכר, אלא גם זה וגם זה, גם שכר מושלם, וגם מלבושי כבוד! זהו חסד שעושה ה' יתברך לפנים משורת הדין! ה' יתברך משלם שכר! ולהיפך גם כן, יש עונש! זהו יסוד חשוב באמונתינו הצרופה, ועלינו לזכור את הדברים תמיד.
עַיִן רוֹאָה, וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין!
שבת שלום!
