דבר תורה לשבת י"ג שבט תשס"ו 11 בפברואר 2006

פרשת השבוע - פרשת בשלח

כתוב בפרשה "ויהי בשלח פרעה את העם, ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, כי אמר אלוקים, פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה" (פירוש, ויהי כאשר שילח פרעה את העם, ולא הנהיגם ה' דרך ארץ פלשתים, מפני שארץ פלשתים קרובה למצרים, ואמר ה', שמא יפחדו עם ישראל בראותם מלחמה ומיד יחזרו למצרים).

ובתרגום יונתן פירש "פן ינחם העם בראותם מלחמה", שאין הכוונה למלחמה ממש, כגון מלחמת עמלק וכנען, אלא הכוונה, שחשש השם יתברך שיפחדו העם, כאשר יראו את עצמות מאתיים אלף אנשים מבני שבט אפרים, שהיו מוטלים בבקעה הנקראת "בקעת דורא", ואותם בני שבט אפרים, נהרגו על ידי הפלשתים שלושים שנה קודם יציאת מצרים, בעת שהם ניסו לברוח לבדם ממצרים, וירדו להילחם עם הפלשתים, ונתנם ה' ביד הפלשתים מפני שעברו על גזירת מאמרו של השם יתברך, שאמר שלא יצאו עד שיאמר להם משה רבינו ע"ה. ואם יראו כך בני ישראל, שאחיהם נמסרו ביד פלשתים, יפחדו מאד וישובו למצרים.

ואותן העצמות היבשות שהיו מוטלות כאבן דומם בבקעת דורא, אחרי שנים רבות החיה אותם השם יתברך, על ידי נביאו יחזקאל בן בוזי, וכמו שכתב בספרו (יחזקאל לז.) "הייתה עלי יד ה', ויוציאני ברוח ה', ויניחני בתוך הבקעה, והיא מלאה עצמות. והעבירני עליהם סביב סביב. והנה רבות מאד על פני הבקעה. והנה יבשות מאד. ויאמר אלי, בן אדם! התחיינה העצמות האלה? ואומר, ה' אלוקים, אתה ידעת. ויאמר אלי וכו', והתנבאתי כאשר צווני, ותבא בהם הרוח, ויהיו, ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד.

ואחר שהחיה השם יתברך את עצמות בקעת דורא, אמר ליחזקאל: "העצמות האלה, כל בית ישראל המה, הנה (בני ישראל) אומרים, יבשו עצמותינו ואבדה תקוותינו, לכן הינבא ואמרת אליהם, כה אמר ה', הנה אני פותח את קברותיכם, והעליתי אתכם מקברותיכם עמי, והבאתי אתכם על אדמת ישראל", וממשיך הפסוק "ונתתי רוחי בכם, וחייתם, והנחתי אתכם על אדמתכם, וידעתם כי אני ה', דיברתי ועשיתי נאם ה'".

ואמרו רבותינו בגמרא במסכת סנהדרין (דף צב:), רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, מתים שהחיה יחזקאל עלו לארץ ישראל, ונשאו נשים, והולידו בנים ובנות. עמד רבי יהודה בן בתירא על רגליו ואמר, אני מבני בניהם, ואלו הם התפילין שהניח לי אביו של אבי, ותפילין אלו הם בירושה בידי מאותם מתים שהחיה יחזקאל.