דבר תורה ליום שישי כ"ו חשון תשפ"א 13 בנובמבר 2020

פרשת השבוע - פרשת חיי שרה

מאמרו של הגאון רבי זבדיה הכהן שליט"א, ראש אבות בתי הדין בתל אביב, עבור "הלכה יומית".

השבת נקרא, על אברהם אבינו ששלח את אליעזר להביא כלה ליצחק, לכל אורך הדרך אנו רואים כי הנקודה שהנחתה את אברהם ואליעזר, היא האמונה בקדוש ברוך הוא, אשר כל עניין מציאת האשה תלוי בו ובברכתו לדבר. את זאת אנו רואים בדברי אברהם לאליעזר: "ה' אלוהי השמים וכו' ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני ליצחק". גם אליעזר, בבואו לבאר המים, מתפלל לה' ואומר: "ה' אלוהי אדוני אברהם, הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדוני אברהם". ובהמשך, "והאיש משתאה לה, מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו". וכשאליעזר בא לבית לבן הוא אומר, "ואקוד ואשתחווה לה' ואברך את ה' אלוהי אדוני אברהם אשר הנחני בדרך אמת". ואפילו לבן ובתואל אומרים לאליעזר, "מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב". מכל זה אנו למדים, כי בכל חיי האדם בכלל, ובתקופה שבא אדם עומד לבנות את ביתו ומחפש את בת זוגו, יסוד ההצלחה לדבר הוא האמונה והתפילה לה' כי יצליח דרכו, וכל שאר הדברים שאנו חושבים שהם העיקר, הרי הם טפלים לאמונה ולתפילה לה' יתברך לקבל את ברכתו לבנין עדי עד.

האמונה באלוקים ובהשגחתו לכל פרט ופרט אינה יכולה להיות לחצאין. או שאדם מאמין, או חלילה להיפך. הבעיה היא שכאשר מגיע האדם למצב שבו הוא נצרך לאמונה כאוויר לנשימה, דווקא אז הוא ניתלה בדברים אחרים וחושב שיש דרכי הצלה אחרות, וחבל.

ועם אמונה, אז תקופת השידוכין של הילדים היא התקופה בה"א הידיעה הנצרכת לאמונה. אוי להם להורים שלא מנהלים את ענייני השידוכין של ילדיהם מתוך אמונה צרופה וזכה בבורא עולם. רק אלה שהאמונה חרוטה עמוק בליבם עוברים את התקופה הזו מתוך שקט נפשי מוחלט.

בספר "ברכי נפשי", מספר הרב יצחק זילברשטיין שליט"א: באו אליי זוג הורים וספרו שיש להם בן "תקוע" במשך תקופה ארוכה בשידוכין והעניינים לא זזים. עד כדי כך, שאפילו השדכנים הגדולים כבר "התייאשו" מהם ועזבו אותם ולא מציעים להם הצעות. כתוצאה מכך, התעוררה מחלוקת בין בני הזוג בדבר מסוים. הם סיפרו שכאשר שאלו את השדכן העיקרי איתו עבדו במשך כל התקופה מדוע אין הוא ממשיך להציע, השיב להם השדכן, שלדעתו הבן שלהם לא מצליח למצוא את בת זוגו משום שהוא לומד בישיבה לא כל כך מפורסמת... ואם יעבירו אותו לישיבה אחרת בעלת שם יוקרתית יותר, אזי העניינים ירוצו...

שמעתם? לשדכן הזה יש מן הסתם מהלכים במחוזות שאינם ידועים לאף אחד והוא יודע שאם הבחור יעבור לישיבה מפורסמת, וכזו המוכרת בעולם הישיבות "כישיבה חזקה" גם השידוכין שלו יזוזו יותר מהר...

וכי האירוסין תלויים בכך???

בנקודה זו חלוקים היו האב והאם. האבא לא ניחן כנראה באמונה גדולה מדי, והוא טען שיש לעשות כעצתו של השדכן, ויש לו אפילו תוכנית מפורטת כיצד לעשות זאת... שהרי הדברים אינם פשוטים כלל ועיקר. הכל יודעים שלהעביר בחור בגיל כזה לישיבה בעלת שם אין זו משימה קלה. לכן ישב האבא והגה תוכנית מדוקדקת כיצד לממש את הדברים. ברם, האמא, כאישה יהודיה אמיתית, שגודלה על ברכי האמונה, יודעת שלא יעלה על הדעת ששאלת האירוסין תלויה בזהותה של הישיבה, והיא טענה בפניי, סיפר הרב זילברשטיין, שכיוון שהבן לומד בישיבה בה הוא נמצא אין שום סיבה להעבירו לישיבה אחרת והיא מתנגדת בתוקף לתכנית.

כל בר דעת מבין שהצדק הוא עם האמא, ומי שחושב שאם יעבירו את הבן לישיבה אחרת גם השידוכין שלו יעברו הסבה, טועה טעות חמורה, ואין שמץ של אמונה בליבו.

כדי להמחיש את הדברים, הביא להם הרב משל נמרץ על אדם הנוהג במכונית ישנה ומוצא את עצמו תקוע בפקק על אם הדרך. במשך שעות ארוכות מתנהלת המכונית הישנה יחד עם אלפי מכוניות נוספות במהירות מזערית של 5 ק"מ לשעה, והפקק אינו חושב להשתחרר. הנהג שלנו היה צריך להגיע לפגישה חשובה והפקק הזה מרט את עצביו עד לאימה. בשלב מסוים פקעה סבלנותו עד שעלה בלבו רעיון. הוא יחנה את המכונית הישנה בצידי הדרך ויתדפק על דלתו של אוטובוס מפואר שרק לפני חודש חודשיים יצא מפס יצור ויבקש להימנות על נוסעיו... 

"אם אסע באוטובוס כה מפואר אגיע הרבה יותר מהר למחוז היעד שלי", אמר לעצמו החלמאי הלזה. והוא אינו מבין שכדי להשתחרר מפקק, אין זה משנה כלל באיזה רכב הוא נוסע, כי הפקק הרי נוצר מן העומס בכביש, שנוצר מסיבה כלשהיא, או תאונה חלילה, או שמן שנשפך על הכביש וגורם לכל המכוניות להאט את מהירות נסיעתן, וכדי לשחרר את הפקק צריך לשחרר את הסיבה שגרמה להיווצרותו. עד שלא יעשו זאת, הרי כל המכוניות, וגם החדישות ביותר, תמשכנה להיות תקועות...

המשל הזה דומה במדויק למצב שבו הינכם מצויים, אמר הרב לאבא, הרי הבן שלך תקוע בפקק השידוכין ובוודאי שיש דבר מה שתקע אותו, ועד שלא תשחרר את הסיבה, לא ישתחרר הפקק.

והאם הינך מעלה בדעתך שהסיבה נעוצה בישיבה שבה לומד הבן?!

נזכור תמיד כי סוד ההצלחה הוא אך ורק בברכת ה' ובתפילה אליו מעומק הלב לכל אורך הדרך וכמאמר הפסוק "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו".

שבת שלום