מתוך דברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל (בשנת התשס"ה)
השבת נקרא, "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי", ומפרש רש"י בשם רבותינו בגמרא במסכת מגילה (דף י.), באותו היום של חנוכת המשכן (היום הראשון בו הקריבו קרבנות במשכן), היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כמו שהיתה שמחה ביום שנבראו בו שמים וארץ. שנאמר "ויהי" ביום השמיני, ונאמר "ויהי" ערב ויהי בוקר יום אחד. שכל כך היה הקדוש ברוך הוא כביכול יושב ומצפה, מתי יבנו בני את המשכן? מתי אשכין את שכינתי ביניהם? ואותו היום השמיני למילואים, היה יום א' בניסן, ואותו היום היה יום חשוב ביותר, שבין שאר הדברים שאירעו בו, באותו יום גם נחנך המשכן. והנשיא הראשון שהקריב קרבן במשכן היה נחשון בן עמינדב, שהזמין את כל השבטים לבוא לשמוח עמו בחנוכת המשכן, והקריבו קרבנות, ואכלו מזבחי השלמים, והיו אוכלים ושותים ושמחים בחנוכת המשכן שמחה גדולה עד מאד.
אבל לדאבונינו התערבבה השמחה זו, השתתקה השמחה, שהרי לפתע באו שני בני אהרן, נדב ואביהוא, שהיו תלמידי חכמים גדולים, והיו צדיקים וישרים וראויים להנהיג את ישראל, ובאו לשם שמים להקטיר קטורת לפני ה', אלא שנכשלו בזה, כי ה' לא צוה שיעשו כן, כמו שנאמר: "וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם", ומיד נענשו על כך במלוא חומרת הדין: "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'". ופירשו רבותינו, שני אלומות של אש נכנסו בחוטמיהן ומתו. אך לפני כמה דקות היו בחיים, והיו עומדים ושמחים, ולפתע פתאום מתו באופן נורא כזה, התערבבה השמחה, השתתקה השמחה, "וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה'".
עלינו לשאול, מדוע עשה ה' ככה? הרי בני אהרן היו צדיקים וישרים, הם טעו במעשיהם, אבל מדוע להענישם כל כך? ועוד קשה, מדוע ביקש הקדוש ברוך הוא לקלקל את שמחתם של ישראל בחנוכת המשכן? וכי לא יכל להמתין מעט, יום או יומיים לפני שימית את בני אהרן, מדוע היה דחוף כל כך להמית את בני אהרן דוקא אז ולהשתיק את כל השמחה? והרי הקדוש ברוך הוא "ארך אפים", והוא ממתין אפילו לרשעים גדולים בעולם הזה ולא ממהר להענישם, אם כן, מדוע דוקא כאן מיהר ה' יתברך להמית את בני אהרן?
התשובה על זה, נאמר בתורה: "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי", ואמרו רבותינו, אל תקרא "בכבודי", אלא "במכובדי", באנשים הכי יקרים ומכובדים ומקורבים אלי, בהם אתקדש. דוקא בהם יתקדש שמו של הקדוש ברוך הוא, שיראו כל ישראל, שאפילו צדיקים גמורים כמו בני אהרן, אם הם חטאו, הם נענשים. ומהם ילמד כל אדם להזהר על עצמו שלא יחטא כדי שלא יענש. וכל אחד יאמר בלבו "אִם בַּאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת, מַה יַּעֲשׂוּ אֲזוֹבֵי קִיר", כולם ישימו לב על עצמם שלא יכשלו בשום עבירה.
רבי יעקב מדובנא מביא משל על זה:
מעשה במושל של מדינה אחת, שרצה שיבנו בספר המדינה שלו, כלומר, סמוך לגבול, עיר נוספת, שתחצוץ בין הגבול שלו לגבול המדינה השכנה. עשה מכרז, ובא שר גדול אחד וקיבל עליו שהוא יבנה את העיר החדשה. והתקציב הונח לפניו.
הלך השר ושכר קבלנים ופועלים, ובמשך תקופה ארוכה, ימים ולילות עמלו ובנו עיר למופת, בניניה יפים ורחובותיה נאים, ורבים ביקשו להעביר את דירתם לעיר החדשה המלאה בכל טוב.
במהלך בנין העיר, הקים השר מועצה מייעצת, שבה ישבו כמה נכבדים ומומחים, כדי להחליט יחדיו על אופן בניית העיר. והנה בדיוניהם הועלה החסרון הגדול שיש בעיר, שהרי לא נבנה בתוכה בית חולים, וכעת מי שלא יחוש בטוב בתוך העיר, לא יוכל לקבל טיפול ראוי. לכן נועצו יחדיו שיש חובה להקים בית חולים בתוך העיר. אמרו ועשו, ובנו בית חולים מפואר. לאחר מכן החל השר במאמציו להביא לבית החולים רופאים מעולים וידועי שם מכל קצות תבל. ועל כולם, הזמין רופא מומחה בעל שם עולמי, כדי שיבוא הוא לכהן כמנהל בית החולים.
הרופא המהולל קיבל את ההצעה, והגיע לעיר החדשה כדי לנהל את בית החולים. בבואו, ערכו לכבודו מסיבה מכובדת "קבלת פנים", ובה נשאו דברים לכבוד הרופא המכובד, עד שקם אחד השרים ואמר, הנה יש לנו את הזכות, שהגיע אלינו רופא כל כך חשוב ויקר ונכבד, לכן אני מציע, שמישהו מהקהל שסובל מחולאים, יגש כבר כעת אל הרופא, והרופא בודאי יוכל לרפאותו, ודבר זה יהיה למופת לכל בני העיר, שידעו כי רופא גדול שוכן בתוכינו!
קם אחד המשתתפים במסיבה ואמר לרופא: אדוני הרופא, אני סובל מאד כבר במשך ששה חודשים, שאיני מצליח לישון בלילה, איך שאני מניח את ראשי על הכר, הנני סובל באופן איום ונורא מכאבי ראש חזקים, ואיני מצליח להרדם. וכך נמש המצב, ואני הולך ונחלש מחוסר שינה ואיני מסוגל לתפקד. השיב לו הרופא, טוב, תבוא אלי מחר לקליניקה ואטפל בך.
למחרת, הגיע החולה אל הרופא, והרופא אישפז אותו והחל מטפל בו במשך שלושה ימים. בתום שלשת הימים, החולה מת. שמעו כן כל בני העיר, והחלו מכים על ראשיהם, אוי ואבוי! אין לסמוך על הרופאים! הנה רופא כל כך גדול לא הצליח לרפא את החולה הראשון שבא אליו! והרי החולה עד לפני שלושה ימים עוד היה הולך על רגליו ועתה הוא כבר מת! בקיצור, נעשה רעש גדול.
קרא השר אל הרופא ושאל אותו: אמור לי, מדוע עשית ככה? אם ראית שאין לחולה הזה תקנה, מדוע קבלת אותו בכלל? הבאשת את ריחי! אני אמרתי שהבאתי את הרופא הכי טוב, וכעת אתה ביישת אותי!
השיב לו הרופא: אדוני השר! אני אגיד לך את האמת. האמת היא, שמיד ראיתי שלחולה הזה אין סיכוי לחיות, אי אפשר לטפל בו. ואני בכוונה קבלתי אותו אצלי, כי ידעתי שהוא ימות, ורציתי שאנשים יבינו שעליהם להזהר ולשמור על הבריאות שלהם! על פי רוב, האדם אשם במחלות שמגיעות אליו. אנשים לא נזהרים במאכלים ובמשקאות שהם צורכים, אינם נזהרים לשמור על פעילות גופנית, והדברים הללו מביאים עליהם מחלות. כעת יאמרו כל תושבי העיר, יש לנו רופא גדול, רופא עולמי! וכעת לא ידאגו לעצמם, כי יסמכו על הרופא. לכן רציתי להבהיר להם, שלא יסמכו על הרופאים, אלא יסמכו קודם כל עצמם, שכל אחד יהיה רופא של עצמו, יאכל נכון, ישתה נכון ויישן כפי שצריך, יסמוך על כוחותיו ולא על הרופאים! לו הייתי דוחה את החולה הזה מלפני, ומקבל חולה אחר שיכולתי לרפאותו, היו בני העיר אומרים "יש לנו אב זקן", היו מזלזלים בבריאות ולבסוף היו מתים!
והנמשל, הנה עד אותו יום, לא היה לבני ישראל משכן, לא היו להם קרבנות. וכעת היה להשם משכן והיו קרבנות, והקרבנות מכפרות על העוונות. רבותינו אומרים במדרש שיר השירים, מעולם לא לן אדם בירושלים ועוונו בידו, שהרי קרבן התמיד של שחר היה מכפר על העוונות שנעשו בלילה, וקרבן התמיד של בין הערביים היה מכפר על כל העוונות שנעשו ביום. ואם כן יכלו ישראל לטעות ולומר, מדוע עלינו להזהר כל כך שלא נכשל בעוונות? הרי יש לנו קרבנות כפרה! נכשל ואחר נתכפר בקרבן!
לכן בא הקדוש ברוך הוא ביום חנוכת המשכן, ביום הראשון, והודיע להם, תזהרו לכם, לא הקרבן מכפר! הקטורת לא מכפרת! כל מי שחוטא עלול להענש על המקום! וממילא האנשים יזהרו.
גם בזמנינו שאין לנו קרבנות, אנו יודעים שעל ידי התפלה אנו פועלים פעולה דומה, כפי שנאמר "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ". אך בכל זאת עלינו לזכור שיש להתנהג בכל הדברים על פי התורה, על פי השלחן ערוך, הרי על הכל יש הלכות, עקב בצד אגודל, כל צעד יש הלכה, צריך ללמוד את ההלכות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, צריך לדעת הלכות! לדעת מה אומר מרן ומה אומר הרמ"א! ועל ידי לימוד ההלכה נדע להזהר ולהשמר מן החטאים, ונזכה לגאולה השלימה ולראות בבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן.
שבת שלום!