אמרו חכמינו זכרונם לברכה (טור ושלחן ערוך סימן תל), שהשבת שלפני חג הפסח, נקראת "שבת הגדול", זכר לנס הגדול שנעשה בשבת זו. ואיזה נס נעשה בשבת זו?
באותה השנה בה יצאו בני ישראל ממצרים, חל חג הפסח ביום חמישי, ובשבת שלפני חג הפסח, נצטוו ישראל לקחת שה לבית אבות לצורך קרבן פסח, וכשלקחו ישראל את השה, התאספו בכורי מצרים אצל ישראל ושאלו אותם לפשר הדבר. ענו להם, "זבח פסח הוא לה'", שעתיד להרוג את כל בכורי מצרים, ולכן נצטוינו לתת מדם הקרבן על שתי המזוזות ועל המשקוף לבל יבוא המשחית אל בתינו לנגוף. ומיד הלכו הבכורות אצל אבותיהם ואצל פרעה ודרשו לשלוח את ישראל ממצרים לבל יהרגו בגללם. אולם נתקלו בסירוב מוחלט מצדו של פרעה, ואז פתחו במלחמת אזרחים זה לעומת זה, ונהרגו רבים ממצרים, וכמו שנאמר "למכה מצרים בבכוריהם", כלומר: שמצרים הוכו על ידי בכוריהם.
וכשראו המצרים כך, חגרו איש חרבו כדי לנקום בישראל, וביקשו להשמיד ולהרוג את ישראל (חס ושלום), והשם יתברך הגן עליהם ברוב רחמיו וחסדיו, והחלה את מצרים בתחלואים רבים ומשונים וביסורים גדולים, עד שהיו שיניהם קהות ומעיהם מתחתכים ונאלצו לסגת אחור. ועל ידי כך ניצולו ישראל מזעמם. ולכן נקראת השבת הזו, "שבת הגדול", כי יום גדול הוא לישראל שניצולו מאבדן וכליון חרוץ ח"ו.
ומובא במדרש רבה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה רבינו "מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח", אמר משה: רבונו של עולם! היאך אנו יכולים לעשות כן, והלא הצאן הוא אלוהיהם של מצרים, "הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ"? אמר לו הקדוש ברוך הוא: חַיֶּיךָ! שאין ישראל יוצאים מכאן עד שישחטו את אלהי מצרים לעיניהם, להודיעם שאין אלוהיהם כלום! ואני מגן על ישראל! וכן נעשה. וכשהיו המצרים רואים את בכוריהם הרוגים ואלוהיהם שחוטים, היו שיניהם קהות, ולא יכלו לעשות כלום.
נוהגים כל ישראל בשבת זו, שהרב המקומי דורש בהלכות הפסח, והנכון הוא שיעורר הרב את הציבור בדינים מעשיים, ולא רק בפלפולים בעומק העיון. ומי שאין במקומו רב שדורש בהלכות הפסח, ובפרט השנה שמחמת המגפה הרבנים לא יוכלו לדרוש, יקח לו זמן בתוך השבת הזו, כדי ללמוד בעצמו מהלכות הפסח.
שבת הגדול שלום ומבורך!
