דברי תורה ממרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל
נאמר בפרשה לגבי מכת דבר: "כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ, כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ, וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ".
אנו קוראים בפרשה, איך שהקדוש ברוך הוא נקם את נקמתם של ישראל מיד המצרים הרשעים. עשר מכות הכה הקדוש ברוך הוא את המצרים. ולכאורה עלינו לשאול, מפני מה הכה הקדוש ברוך הוא בעשר מכות את המצרים? הרי יכול היה לתת להם מכה אחת, כמו מכת בכורות, שהיא מכה חזקה והגונה, ועל ידה ישתחררו ישראל מיד מצרים?
גם עלינו להבין, אם כבר מכה ה' את מצרים במכת דבר, שהיא מכה שיכולה להכחיד את המצרים מן העולם, אם כן מה התכלית בכך שלמעשה המצרים שרדו גם את המכה הזו, והמשיכו להחזיק בעם ישראל עד למכת בכורות?
אלא למדנו, כי הקדוש ברוך הוא חפץ להכות את המצרים דוקא במכות מרובות, כדי שעם ישראל ילמדו מהמכות הללו מוסר, ויספרו על מעשיו של הקדוש ברוך הוא בכל הארץ.
ובכל זאת עלינו להבין, מדוע הכה ה' את המצרים במכות מגוונות כל כך? מכת דם, מכת צפרדע, מכת ערוב וכן שאר המכות. הרי כל מכה היא ממש סיפור בפני עצמו, מדוע היה צורך במכות מוזרות כל כך?
אך הסבר הדברים הוא, כי עם ישראל היו שישים ריבוא אנשים, וכן היו נשים וילדים רבים מאד. וכשם שאין פרצופיהן שוים, כך אין דעותיהם שוות. לכל אחד היה את הטעם שלו, את המבט המיוחד שלו על החיים ועל העולם.
דוגמא לדבר, יש אשה טובה, שאוהבת את בעלה, וכשהוא חוזר בסוף היום מעבודתו, כשהוא עייף ויגע, היא רוצה להכין עבורו דבר מאכל שהוא אוהב. וכך היא אמנם עושה, מכינה לו בשר ואורז וכדומה. לפי מה שהיא יודעת שהוא אוהב. אולם אין הדבר כן במסעדה. במסעדה, הרי ישנם מבקרים רבים. מה שאוהב האחד, השני אינו אוהב. האחד חושק במאכל חמוץ, ואילו השני מעדיף מאכל מלוח, האחד אוהב מתוק, וחבירו אוהב חריף. לכן רגילים מנהלי המסעדה, להכין מאכלים שונים ומגוונים, ומכינים "תפריט", וכל אדם בוחר לעצמו מאכל אחד לפי מה שלבו חושק.
כן הדבר הזה. עם ישראל היו אנשים רבים. עשה להם הקדוש ברוך שיעור מוסר, כל אחד לפי טעמו, כל אחד לפי הדבר שממנו הוא מתפעל במיוחד. האחד מתפעל ממכת דם, ואילו השני מתעניין יותר במכת ערוב.
היה אחד מן היהודים במצרים, שראה איך שמשליכים תינוקות לנהר. והיו הדגים שבנהר מגיעים ואוכלים את בשר התינוקות. זיכה הקדוש ברוך הוא את אותו יהודי, שיראה את מכת דם, היא המכה הראשונה, "וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר". ואם הדגים נענשו כך, המצריים עצמם על אחת כמה וכמה.
אך באמת שהיתה כאן מטרה עמוקה יותר. המצרים הרשעים, היו עובדי עבודה זרה. והם פיתו גם את בני ישראל לעבוד עבודה זרה. ומה היתה שיטתם של המצרים? המצרים אמרו, אנו לא כופרים חס ושלום בה', בודאי שה' ברא את העולם. עולם כל כך נפלא לא יכול להתקיים בלי שמישהו ברא אותו. אולם יש לו להקדוש ברוך הוא מלאכים ושרפים, הוא גבוה מעל גבוה, מה פתאום שהקדוש ברוך יתחשב ויהיה אכפת לו בכלל מאיתנו? אנו הרי קטנים ופשוטים, ממש כמו נמלים עבורו. לכן, הסיקו הפילוסופים המצריים, הקדוש ברוך הוא אמנם ברא את העולם, אך הוא אינו משגיח עלינו! כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה! הוא מסר את העולם ביד כוחות אחרים, ולכוחות הללו ראוי לנו לעבוד!
וכך עשו סמלים שונים. סמל של השמש, סמל של אריה, וכיוצא בזה, כל מיני סמלים שהיו ממש עבודה זרה. להם היו משתחוים. וגם רבים מישראל טעו אחריהם. מה עשה ה' יתברך? הביא עשר מכות, ומאלו המכות, למדו ישראל שהקדוש ברוך הוא צופה ומשגיח על בני האדם.
נקח לדוגמא את מכת ערוב. הנה לכל אחד מהמצרים היתה אשה, אך היה מוסיף עליה גם פלגשים. נמצא שלכל אחד מן המצרים היו ילדים רבים. קורא המצרי למשרת היהודי שלו, ואומר לו, היום הוא יום יפה מאד, יש מזג אויר מיוחד. לכן קח את הילדים שלי, ותוציא אותם לטיול! וכמה ילדים? עשרים וחמישה ילדים!
היהודי המסכן, קורא לילדיו, ואומר להם, אני צריך כעת להוציא לטיול את הילדים הרעים של המצרי הזה, לכן בבקשה מכם, בואו איתי ותעזרו לי. יוצא היהודי עם ילדיו ועם ילדי המצרי לטיול.
והנה הגיעו ל"כיכר תחריר" במרכז קהיר. ישבו ונהנו ממזג האויר המיוחד. אך לפתע, מגיעות החיות, אריה מכאן, לביאה מכאן, שועל וזאב ונחש ופיל ונמר, כולם מקיפים אותם מכל הצדדים! אין לאן לברוח! היהודי המסכן מתחיל לומר וידוי, ובניו בוכים, אבא! אבא! אך אין לו מה לעשות. והנה מתקרב האריה, ותופס את אחד מילדי המצרי וטורף אותו, וכולם בוכים! מגיע הנמר וטורף ילד נוסף, וכן על זה הדרך.
סיימו החיות לאכול את ילדי המצרי, והנה בא הפיל, ובעזרת החדק שלו, הוא מצדיע ליהודי, כאומר לו "שלום". וכל החיות הולכות להם!
היהודי משפשף את עיניו כלא מאמין. איך החיות הללו יודעות כי אני יהודי ואין לפגוע בי? הרי אני רואה עין בעין איך שהקדוש ברוך הוא ישתבח שמו הוא צופה ומשגיח על בני האדם! "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו".
על כך נאמר בפרשה: "לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ", כלומר, לא רק בשמים אני ה' אלא גם בארץ אני צופה ומשגיח על בני האדם!
וכך בכל מכה ומכה, למדו ישראל והתחזקו יותר ויותר באמונה בה' יתברך, ומהם חונכנו אנו, שאנו מאמינים ב"השגחה פרטית", ויודעים כי אין אדם נוקף אצבע מלמטה עד שמכריזים עליו מלמעלה!
