דבר תורה ליום רביעי כ"ו אדר ב תשס"ח 2 באפריל 2008

פרשת השבוע - פרשת תזריע "פרשת החודש"

רבותינו בגמרא במסכת שבת (דף קמז:) ובמדרש קהלת רבא (ז.ז.) הזכירו רבותינו מעשה שהיה ברבי אלעזר בן ערך (יובא להלן והזכרנוהו כבר), ואמרו, אם היו כל חכמי ישראל בכף מאזנים אחת, ורבי אלעזר  בן ערך בכף השנייה, רבי אלעזר מכריע את כולם. כלומר היתה גדולתו כנגד גדולת כל חכמי ישראל. וכששאל רבי יוחנן בן זכאי את תלמידיו איזו דרך טובה שידבק בה אדם? ענה רבי אלעזר בן ערך, לב טוב. ומצאו דבריו חן בעיני רבי יוחנן והסכים להם.

ומובא שכשנפטר בנו של רבי יוחנן בן זכאי, נכנסו תלמידיו לנחמו ולא קיבל מהם תנחומים, עד שניחמו רבי אלעזר בן ערך וקבל את תנחומיו, ואמר לו רבי יוחנן, ניחמתני ניחמתני. וכל זה מגדולתו של רבי אלעזר בן ערך. וכשמת רבי יוחנן בן זכאי הלכו תלמידיו ליבנה, והלך רבי אלעזר בן ערך ואשתו לאמאוס (מקום מים יפים ונוה נופש), המתין לחבריו שיבואו אצלו ולא באו, בא ללכת אליהם, אמרה לו אשתו, מי צריך למי?, כלומר, לשם מה אתה רוצה לפגוש את חביריך, בכדי ללמוד מהם או בכדי שהם ילמדו ממך, אמר לה, הם צריכים לי, אמרה לו, הפת והעכברים, מי הולך למי?, ודאי העכברים אצל הפת, ןאם כן אם צריכים הם לך לא תלך אתה אליהם אלא המתן להם שיבואו אליך. שמע לה ולא הלך, וישב שם ונמשך אחרי אותו המקום והשתהה שם. כשחזר למקומו, בא לקרוא פרשת החודש הזה לכם, ובמקום לקרוא כך, קרא, החרש היה לבם, מרוב ששכח תלמודו, עד שהתפללו עליו רבנן מרוב צער על רבם ששכח תלמודו, וחזר זכרונו כשהיה.

וכתב הגאון בן איש חי בספר בן יהוידע, כמה יש ללמוד מדבר זה, כי טעותו של רבי אלעזר בן ערך היתה שהלך והתייעץ עם אשתו ושמע ולקולה כנגד כל חכמי ישראל, שזהו בהחלט מעשה לא נכון אפילו לגדול כמוהו. זאת ועוד שפיה של אשתו הכשיל אותו, כי היא השוותה את חכמי ישראל לעכברים, ולא מיחה בה רבי אלעזר בן ערך. ולכן נענש ששכח תלמודו, כי האוכל מפת שאכלו ממנה העכברים סגולה היא ששוכח תלמודו, וכן הוא שכח תלמודו.
ומוסיף עוד הגאון בן איש חי, הטעם למה שנענש רבי אלעזר שנשכח תלמודו, לפי שבמסכת אבות שבחו את רבי אלעזר שהוא כמעיין המתגבר, והסביר רבינו יונה, שהיה רבי אלעזר בעל סברא ומחדש דברים מדעתו, ממש כמעיין הנובע מאליו מתגבר ומתרבה. ולכן עתה, כשנמשך אחרי המעיין הגשמי, תענוגות העולם הזה, לא רק שלא היה כמעיין במתגבר בתורה, אלא שאפילו דבר שתינוקות של בית רבן אינם טועים בו, הוא טעה בו.
וממשיך הבן איש חי, שעל כן חזר לו תלמודו לרבי אלעזר דוקא בזמן זה שהיו קוראים פרשת החודש, שהוא בסמוך לראש חודש ניסן, מפני שבחודש הזה שנעשו ניסים לאבותינו, הוא על פי הקבלה הזמן של תיקון ענין "השבת אבידה", ועל כן חזר לו תלמודו שאבד ממנו בזמן זה.

ומכאן עלינו ללמוד מוסר, שאין לאדם להתייעץ בענינים רוחניים עם מי שאינו אחראי על ענינים אלו, רק עליו להתיעץ עם תלמיד חכם שיורה לו דרך נכונה. ועוד עלינו ללמוד מכאן, שיש להזהר בכבודם של חכמי ישראל מאד, עד שאפילו בדרך משל אין לדבר בהם דבר לא טוב. ואם שומע איזה דיבר נגד חכמי ישראל, לא ישתוק, אלא ימחה ויאמר שאין הדבר כן.

ובסיום דברי הגמרא אמר רבי נהוראי, הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהתורה תבא אחריך. ואומרת הגמ', לא רבי נהוראי שמו אל רבי אלעזר בן ערך, מפני שהבין היטב מה גרם לו לכל הצער הזה של שכחת תלמודו. כי הוא היה צריך ללכת אליהם.כך כל אדם שיש בידו להפיץ תורה לאחרים, אל יאמר אמתין להם שיבואו הם אלי, אלא ילך הוא ממקום למקום ויהיה יוזם להגדיל תורה ולהאדירה.

שבת שלום.

מעובד מכתביו של הרב הגדול דוד שאלתיאל שליט"א.