הגאון רבי שמעון בעדני
עם כל בית ישראל אנו אבלים על פטירתו של הגאון רבי שמעון בעדני זצ"ל, שנתבקש אמש לישיבה של מעלה.
הגאון, מלבד גדלותו העצומה בתורה וביראה, שהיה אחד המיוחד מגדולי הדור ממש, וכבר בדור שלפנינו היו גדולי ישראל מתפעלים מגדולתו התורנית, מצדקותו ושיעור קומתו, היה ממש בבחינת חכו ממתקים וכולו מחמדים, שילב בגדלותו בתורה משיטת הלימוד שלמד אצל גאוני האשכנזים, עם דרך הלימוד של רבותינו חכמי פורת יוסף. עוד מצעירותו נטל על שכמו את עול הדאגה לציבור, ומסר נפשו על חינוך ועל נשואי בנות ישראל.
היה סמל מובהק לגדלות בענווה. זכורני שפעם כאשר הגיע לדבר עם מרן הסבא רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, וביקשתי ממנו שיברך אותי, השיב לי בענוה טהורה, איך אברך אותך? הלא אתה נכדו של הרב, והוא כאן, איך שייך לבקש ממני ברכה לעומת ברכותיו של הרב. ורק לאחר שהפצרתי בו השיב לי, יהי רצון שיחולו עליך הברכות שבירך אותך הרב.
היה מסור בלב ונפש לטובת מפעלותיו והנהגתו של מרן רבינו זצ"ל, ועתה חסרנו מאד מאד, כי בין גדולי רבותינו הספרדים הותיקים, כמעט לא נותר לנו שריד, ועלינו להשתדל ולהרבות בתורה ותפילה, כדי להשלים את החסר, שלא תחסר השפעתו הברוכה של מורינו הגאון זצ"ל, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, זכותו תגן עלינו, נפשו בטוב תלין וזרעו ירש ארץ.
* * * * * * * * * * *
בגדים שהתייבשו בשבת
שאלה: בגדים שהיו רטובים בכניסת השבת, והיו תלויים על חבל הכביסה לייבוש, או שהיו בתוך מייבש כביסה לייבוש, האם מותר לקחתם בעצם יום השבת ולהשתמש בהם לצורך השבת?
תשובה: ביארנו כבר, שאסור לטלטל (להזיז) בשבת בגד רטוב מאד, מפני גזירת חכמים שמא יבא לסחוט את אותו הבגד בשבת ויעבור על איסור תורה של סחיטה בשבת. ואיסור זה של טלטול בגד רטוב בשבת, אינו שייך אלא בבגד שהוא רטוב ממש, אבל אם אינו רטוב אלא מעט, וכגון שנרטב רק מקצת ממנו, אין לחוש בזה לשמא יסחוט את הבגד, שכן אין רגילות לסחוט בגד שנרטב רק מעט, ולא גזרו בזה חכמים שמא יסחוט.
דברי המשנה ברורה
כתב הגאון המשנה ברורה (סימן שח סעיף קטן סג): בגד שהיה רטוב ב"בין השמשות", כלומר בשעת כניסת השבת, אין לטלטלו במשך כל השבת. כמו שמצאנו בלשון הגמרא, "מיגו דאתקצאי בבין השמשות אתקצאי לכולי יומא", כלומר, כל דבר שהיה מוקצה בשעת כניסת השבת, הרי הוא מוקצה לכל השבת. ואין אפשרות שדבר יהיה מוקצה בערב שבת, ובעיצומה של השבת יהפוך לחפץ המותר בטלטול.
אולם מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל (בספרו הליכות עולם ח"ג), העיר על דברי המשנה ברורה, ממה שכתב מרן הבית יוסף (סימן שי) בשם הארחות חיים:
"תמרים שנתן עליהם מים בערב שבת, כדי שהמים יקבלו את טעם התמרים ויהיה לו משקה לשתותו לאחר מכן, אף על פי שבשעת כניסת השבת אותם התמרים אינם מיועדים למאכל, וכמו כן המים אינם מיועדים עדיין לשתיה, מכל מקום הואיל והוא יודע שלאחר מכן בבוקר יום השבת יקבלו המים את טעם התמרים ויהיו טובים לשתיה, אין עליהם דין מוקצה, ומותר לשתות את המים בבוקרו של יום השבת".
כלומר, דבר שידוע מראש, בשעת כניסת השבת, שבעוד כמה שעות, הוא יהפוך לראוי ליום השבת, אין עליו תורת מוקצה לאחר מכן. ולכן, תמרים שלא היו ראויות למאכל, אבל היה ידוע שלאחר מכן הן תהיינה ראויות למאכל, מותר לאוכלן בשבת לאחר שהן תהיינה ראויות למאכל.
ואם כן הוא הדין לענין בגדים שהיו רטובים בכניסת השבת והיה אסור לטלטלם, שהואיל וידוע מראש, שהבגדים עתידים להתייבש במשך השבת ויהיו טובים ללבישה ולא יהיה שייך בהם חשש איסור סחיטה, מותר לטלטלם ביום השבת אחר שיתייבשו, ואין אנו אומרים שמתוך שהיו הבגדים אסורים בטלטול בבין השמשות, יאסר טלטולם לכל השבת.
ועוד הוסיף מרן רבינו זצ"ל, קושיא על דברי המשנה ברורה, שהרי אפילו בשעה שהבגדים רטובים, אין עליהם דין מוקצה ממש, שהרי הלכה בידינו, שמותר לכמה בני אדם לטלטל ביחד בגד שנרטב בשבת, מפני שאז אין לחוש שמא יבאו לסחוט את הבגד, כי כל אחד יזכיר לחבירו את האיסור. ואם כן, נמצא שגם בערב שבת לא היה הבגד מוקצה ממש. והוסיף על כך הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, שהרי מבואר בספר מגן אברהם (סימן שה ס"ק יא), שבגדים רטובים נחשבים "ראויים ללבישה", ואם כן על אף שאסור לטלטלם מחמת דין צדדי שמא יבא לסחטם, מכל מקום לא שייך לומר שהם מוקצים לכל השבת.
ולכן, בגד שהיה רטוב מערב שבת, והיה תלוי על חבלי הכביסה, או שהיה בתוך מייבש הכביסה וכיוצא בזה, מותר ללבשו ולטלטלו בשבת אחרי שיתייבש ויהיה טוב ללבישה.
ולסיכום: בגד שהיה רטוב בשעת כניסת השבת, והתייבש במהלך השבת, והיה ידוע שיתייבש הבגד במהלך השבת, מותר לטלטלו וללבשו בשבת, ולא שייך בזה איסור מוקצה.
ויש להוסיף, שדין מוקצה בבגד רטוב בשבת, שייך דוקא באופן שהבגד היה רטוב בשיעור "טופח על מנת להטפיח". (כלומר הבגד היה רטוב כל כך, עד שהנוגע בו, נרטבת ידו, באופן שאילו יגע שוב בדבר אחר, ירטב גם אותו הדבר).
