כתב רבינו הטור: מצות עשה על כל אחד מישראל לתת צדקה מממונו כפי השגת ידו. ומלבד מה שכל הנותן צדקה מקיים מצות עשה, עוד יש יתרון מיוחד בצדקה, שכל מי שאינו נותן צדקה, עובר על איסור לאו שבתורה, שנאמר, (דברים, טו), "לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן". ואמרו רבותינו (בבא בתרא, יב.), כל המעלים עיניו מן הצדקה, כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר (בדברים, טו) לענין מצות הצדקה "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל", וכן לענין עבודה זרה נאמר (שם, יג), "יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל", מה להלן עבודה זרה, אף כאן עבודה זרה.
וכל הזהיר במצות הצדקה, הרי היא מעידה עליו כי הוא זרע ברך ה', שנאמר (בראשית, יח), "לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בזכות הצדקה, שנאמר (ישעיה, נד) "בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי", ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה, שנאמר (שם, א) "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".
ולעולם אין אדם נעשה עני מחמת מצוות הצדקה, ואין שום דבר רע מתגלגל מחמת מצוות הצדקה, שנאמר, (ישעיה, לב) "וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם". וכל המרחם על הבריות, מרחמים עליו מן השמים, ועל כל אדם לתת את דעתו, שכשם שהוא מבקש מהשם יתברך שישמע את שוועתו, כמו כן צריך הוא שישמע את העניים. ועוד, שהשם יתברך הוא שומע צעקת עניים, ועל אותם שיכולים לסייע בידם מוטל להזהר לתת להם צדקה, שהרי אם יצעקו אלו העניים לה' על מצוקתם, ישמע את תפילתם ויפרע מאלו שלא סייעו להם. ואל לאדם לומר איך אתן מממוני לאחרים? כי עליו לדעת, שאין הממון שלו, אלא של המפקיד, שהוא ה' יתברך, ועליו מוטל לתת את הממון לפי רצונו של המפקיד, כלומר, לתת צדקה לעניים.
וכן אמרו רבותינו במסכת בבא בתרא (יא.), מעשה במונבז המלך, שהיה בנה של הלני המלכה, שהתגיירה וסייעה רבות ליהודי ארץ ישראל. ובנה מונבז היה צדיק אף הוא. ומעשה היה, שהגיעו ימי רעב בשנת בצורת, ובזבז מונבז את אוצרותיו עבור אחיו היהודים. ובאו אליו אחיו ובית אביו, ואמרו לו, אבותיך גנזו וחסכו והגדילו את אוצרות המלוכה יותר מעל ומעבר למה שכבר היה בידם מאבותיהם, ואילו אתה קם בפזיזות ומבזבז כך את כל האוצרות? אמר להם מונבז, אבותי גנזו למטה, בעולם הזה, ואילו אני גונז למעלה, לעולם הבא! אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו, ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו! אבותי גנזו דבר שאינו עושה פירות, ואילו אני גנזתי דבר שעושה פירות! אבותי גנזו אוצרות של ממון, ואילו אני גנזתי אוצרות של נפשות! אבותי גנזו לאחרים, ואילו אני גנזתי לעצמי! אבותי גנזו לעולם הזה, ואני גנזתי לעולם הבא! שנאמר (ישעיה, נח): "וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ".
כמה מרגשים הם דברי המלך החכם, שאבותיו אמנם גנזו ושמרו אוצרות רבים, אך נותרו בלא כלום. ואילו הוא, שסייע לאחרים, נזכר בדברי רבותינו, ומעשיו עומדים לו עד היום הזה לחיי העולם הבא.
ובספר אביר הרועים חלק שלישי (שה' יזכינו להוציאו לאור עולם), הבאנו הרבה בענין צדקותיו של מרן רבינו זצ"ל, שהתעסק הרבה מאד במצות הצדקה כל ימיו, הן מצד עצמו, שפיזר הון לצדקה, והן במה שהיה טורח הרבה עבור העניים והמסכנים, ועוד יש רשימות של כספי צדקה שפיזר מרן זצ"ל, עבור אלמנות ויתומים, כבר לפני כשבעים שנה, כאשר היה מרן זצ"ל מכתת את רגליו ומבקש את עזרתם של ישראל עבור העניים, וכן עבור העולים החדשים שעלו ארצה והיו חסרי כל, והכל נעשה על ידו בצניעות, כי כמעט אין מי שידע על צדקותיו, ואף שזמנו היה יקר בעיניו מאד, לא חס על עצמו ועל כבודו, ופעל באופנים שלא יאומנו, כדי לאמץ ברכים כושלות, אשרי חלקו ומה נעים גורלו.
ובהלכות הבאות יבוארו כמה פרטים בענינים הללו.