כלי סעודה חדשים הנקנים מן הגוי, צריך להטבילם במקוה טהרה לפני שישתמשו בהם. ולכן רוב ככל הכלים שנקנים בזמנינו, שמיוצרים במפעלים של גויים בחוץ לארץ, צריך להטבילם לפני שמשתמשים בהם. שכן נאמר בתורה (בחומש במדבר לא), לאחר שנלחמו בני ישראל עם המדינים, וחזרו מהמלחמה עם שלל, ציוה אותם השם יתברך להטביל את הכלים שבאו משלל המדינים במקוה טהרה. וכן אמרו בגמרא במסכת חולין (דף עה:).
לפני שמטביל את הכלי, צריך לברך על מצות הטבילה, ואם הוא כלי אחד, מברך עליו, "אשר קדשנו במצותיו וצונו על טבילת כלי", ואם הם שני כלים או יותר, מברך, "אשר קדשנו במצותיו וצונו על טבילת כלים". ובדיעבד, בין שבירך על כלי אחד "על טבילת כלים", ובין שבירך על כלים רבים "על טבילת כלי", יצא ידי חובת הברכה, ואינו חוזר ומברך.
וכשמטביל את הכלי, צריך להטביל את כל הכלי כאחד, שיהיה כולו בבת אחת מתחת למים, ואפילו אם הוא כלי גדול וארוך, אין להטביל מחציתו ואחר כך את חציו השני, משום שאין טבילה לחצאין.
וברוב המקומות שיש בהם ישוב של יהודים שומרי תורה, ויש שם מקוה טהרה, יש שם גם מקוה מיוחד לצורך הטבלת כלים, וחייב כל אדם להזהר שיהיו כל הכלים בביתו טבולים כדת, משום שכל זמן שלא הוטבלו הכלים הטעונים טבילה, אסור לאכול ולשתות בהם, ומכל מקום אם עבר ועשה איסור והשתמש בהם, אין המאכל נאסר מחמת כן.
כשצוה ה' יתברך על ישראל להטביל את הכלים שנלקחו מן הגויים, לא צוה כן, אלא לגבי כלי מתכות, כלומר, כלים שעשויים ממתכת, כגון כלי ברזל. ורבותינו גזרו להטביל גם כלי זכוכית. ולענין זה ישנן משמעויות הלכתיות שונות.
ולדוגמא, אין לשלוח "קטן", שהוא ילד פחות מבן שלוש עשרה שנה, או ילדה בת פחות משתים עשרה שנה, להטביל כלי שחיוב הטבילה בו הוא מן התורה. ולכן אי אפשר לשלוח כלי מתכות לטבילה ביד קטן. אבל כלי שאינו חייב בטבילה מן התורה, כגון כלי זכוכית, מותר לשלוח ילד קטן להטבילו וגם להאמין לו אחר כך שעשה את שליחותו כהוגן.
ובהלכה הבאה יבואר בעז"ה אילו כלים חייבים בטבילה ואילו מהם פטורין.
