שאלה: בבית הכנסת שלנו, נוהגים כמה מהמתפללים, שבשבת בבוקר, כשהם מגיעים לתפילה, הם ניגשים לחבריהם, לוחצים את ידיהם ומברכים זה את זה בברכת "שבת שלום", האם יש בזה בעיה?
תשובה: בגמרא במסכת ברכות (דף יד.), אמר רב: "כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל, כאילו עשאו במה". כלומר, מי שאומר "שלום" לחבירו בבוקר לפני התפילה, הרי זה כאילו הוא עושה מחבירו במה להקריב עליה קרבן, שמקדים את כבוד חבירו לכבודו של ה' יתברך בתפילה. ובגמרא מבוארים עוד פרטים בדין זה, ובכללם, שהאיסור בזה שייך בעיקר כאשר אדם "משכים לפתחו של חבירו", כלומר, שהוא הולך לבית חבירו כדי לברכו בברכת "שלום", ולא בפגישה אקראית.
ולמעשה, פסק מרן השלחן ערוך (סימן פט סעיף ב), שאסור לאדם "להקדים לפתח חבירו ליתן לו שלום", כלומר, אסור ללכת במיוחד לביתו של חבירו כדי לומר לו שלום בבוקר לפני התפילה. וזאת גם משום ששמו של הקדוש ברוך הוא "שלום", ואין לכבד בשם זה שום אדם לפני התפילה.
ואם הלך לבית חבירו בבוקר, לאיזה צורך (למשל, לראות ענין עסקי), רשאי לומר לו "בוקר טוב", אבל ללכת במיוחד לביתו של חבירו כדי לברך אותו, אפילו בברכת בוקר טוב, אסור. ובפגישה אקראית לגמרי, כגון תוך כדי הליכה ברחוב, מותר לומר לו "בוקר טוב", ומצד הדין יש להקל אף באמירת "שלום".
ולגבי השאלה שלפנינו, שאדם מגיע לבית הכנסת, ופונה לחבריו כדי לומר להם "שלום" או "שבת שלום", כתב הגאון הפרי מגדים, וכן פסק המשנה ברורה, שההליכה למקומו של חבירו, נחשבת כמו "שמשכים לפתחו", ולכן כשעושה כן, ומברך את חבירו בברכת "שבת שלום", הדבר אסור בהחלט. וכן פסק בספר כף החיים, וכן כתב מורינו הגאון הראשון לציון רבי דוד יוסף שליט"א בספרו הלכה ברורה.
לכן לסיכום: אין ללכת במיוחד בבוקר לפני התפילה, כדי לומר למישהו "שלום" או "שבת שלום", וכמו כן אין לפנות בבית הכנסת באופן מיוחד לאחד המתפללים כדי לברכו בברכת שלום. אבל לאחר התפילה מנהג ישראל שמברכים זה את זה, בברכת שבת שלום, ותבוא עליהם הברכה והשלום.
