לקראת סיום סדר הסליחות, נהגו הספרדים לומר פיוט "אליך ה' נשאתי עיני", ובפיוט זה אנו אומרים "הַעֲבֵר חַטָּאתִי אֱלֹקֵי יְשׁוּעָתִי, וְגַם אֶת דִּמְעָתִי שִׂימָה בְּנֹאדֶךָ". כלומר, מבקשים אנו מה' יתברך, שישמור את דמעותינו ושיהיו נראות לפניו, כדי לקבל את תשובתינו ואת תפילותינו.
ואצל האשכנזים נוהגים בדומה לזה, לומר פיוט "אזכרה אלוקים", ושם אומרים: "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שׁוֹמֵעַ קוֹל בְּכִיוֹת, שֶׁתָּשִׂים דִּמְעוֹתֵינוּ בְּנֹאדְךָ לִהְיוֹת, וְתַצִּילֵנוּ מִכָּל גְּזֵרוֹת אַכְזָרִיּוֹת, כִּי לְךָ לְבַד עֵינֵינוּ תְלוּיוֹת".
ומקור הבקשה מאת ה', שישמור דמעותינו בתוך "נאד", הוא בספר תהלים, שנאמר: "שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ", אשר על פסוק זה דרשו רבותינו במסכת שבת (דף קה:), שכל המוריד דמעות על אדם כשר, הקדוש ברוך הוא סופרן ומניחן בבית גנזיו. ורש"י בתהלים (פרק נו) פירש, שאנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא, שיראה את דמעותינו, ויהיו נחשבות בעיניו כמו צרותינו. ובודאי, על ידי זה נזכה לקבלת התפילות.
ורבינו חיים ויטאל כתב בשם רבינו האר"י, שכל מי שלא מתעורר לבכיה בתפלות הימים הנוראים, ראש השנה ויום הכיפורים, זהו סימן שאין נשמתו הגונה ושלימה.
ומרן זצ"ל היה דורש, שאף בשעה שאדם לא מתעורר בבכיה, מכל מקום יתפלל בקול בכי, בתחנונים, כמו שנאמר: "כִּי שָׁמַע ה' קוֹל בִּכְיִי".
אולם העירו בזה כמה אחרונים, ובכללם הרב בעל "אהלי יעקב" (בדיני הסליחות אות יא), שאם אדם מסויים יודע בעצמו שאינו בוכה, איך יוכל לומר כן? והלא נמצא שהוא דובר שקרים. ובספר טהרת המים הוסיף עוד, שאם לא בוכה באותו מעמד של הסליחות, לא יכול לומר נוסח כזה, שנמצא שהוא מדבר דבר שקר.
אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל כתב (בחזון עובדיה עמוד יט), שאם אותו אדם, בוכה ביום הכיפורים, למשל בשעת הוידוי, ובפרט בוידוי של רבינו נסים ראש ישיבת בבל, יכול לכוין באומרו "וגם את דמעתי" על הדמעות שהוא מוריד בשעה שהוא באמת מוריד דמעות. ואין הכרח שתהיה בכייתו דוקא באותה שעה של הסליחות.
וכיוצא בזה בפיוט "לך אלי תשוקתי", שאנו אומרים "אנסך את דמעי לך", אם מכוין על דמעתו שבשעת הוידוי, די בזה. אף על פי שנכון מאד שכל אדם בעל לב יתעורר לבכיה דוקא בשעת אמירת הפיוט הזה, שהוא מלא רשפי אש שלהבת יה, ברגש טהור.
ויתירה מזו כתב הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך (שלמי מועד עמוד כג), שמי שלא בוכה, יכול לכוין על הדמעות של כלל ישראל ששופכים דמעותיהם כמים בימים הללו, אף על פי שלא בכה בעצמו. והביא דבריו מרן זצ"ל.
ולסיכום: גם מי שלא בוכה בשעת אמירת הסליחות, רשאי להזכיר פיוטי סליחות שמוזכר בהם ענין הבכי והדמעות. ויכוין על הדמעות שמוריד בשעה שבאמת מוריד דמעות. וכמובן שתפילה בדמעה לא שבה ריקם, וחשוב מאד בפרט בתפילות הימים הנוראים, שיתפלל אדם מתוך בכיה, באהבת ה' וצער על שנתרחקנו מאתו בעוונותינו.