מאמרו של הגאון רבי זבדיה הכהן שליט"א, ראש אבות בתי הדין בתל אביב, עבור "הלכה יומית"
בסוף הפרשה, אנו קוראים על מצוות ציצית, וכך נאמר:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם, וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת, וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם, לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹקֵיכֶם, אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹקִים, אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם".
יש לשאול בפסוקים הללו: מדוע נאמר בהם תחילה "לבבכם", ורק אחר כך נאמר, "עיניכם"?, הרי הסדר היה צריך להיות הפוך, קודם כל העיניים רואות, ורק אחר כך הלב חומד! ואם כן התורה הייתה צריכה לכתוב, "ולא תתורו אחרי עיניכם ואחרי לבבכם", ולא להיפך.
בכדי לישב זאת, נקדים במעשה:
מעשה שהיה בארצות הברית, באדם ניצול שואה, שלאחר ימי המלחמה חדל לשמור תורה ומצוות. לימים, פגש אותו ראש ישיבת בריסק, ושאל אותו:
אתה שגדלת כשומר תורה ומצוות, מדוע חדלת לעשות כן? איך זנחת את כל החינוך עליו גדלת והפכת ליהודי ללא תורה ומצוות? בכה האיש והשיב, כי לאור מקרה שראה במחנה בשואה, החליט להפסיק לשמור מצוות! המשיך האיש וסיפר לרב, כי במחנה, היו אלפי אנשים שחיו ברעב גדול ובעבודה פרך מעלות השחר עד הלילה. לימים, הגיע יהודי חדש למחנה, ובידו סידור תפילה קטן, מיד נוצר תור ענק של כל תושבי המחנה לראות את הסידור ולקרוא ממנו קטעי תפילה. אך לתדהמתי, ביקש בעל הסידור מכל אחד שרצה להתפלל, חצי ממנת הלחם הזעומה שקיבל לאותו יום! ואכן כך היה, כל אחד שבא להתפלל, נתן חצי ממנת לחמו היומית הזעומה, ורק לאחר מכן הורשה להתפלל מהסידור.
ראיתי זאת והזדעזעתי! מספר אותו אדם לרב, ומאותו יום החלטתי להפסיק לשמור מצוות! שהרי היאך מסוגל אדם לנצל אנשים מסכנים וחסרי ישע? לקחת את מעט פת לחמם עבור תפילה בסידור?! באותם ימים אמרתי לעצמי, אם זאת הדת, איני מעוניין בה!
שמע זאת הרב, ואמר לאותו אדם, מדוע אתה רואה בעיניך רק את אותו האדם היחידי שעשה זאת, וממנו אתה מסיק מסקנות ארוכות טווח. מדוע אינך רואה באותו מעמד את מאות האנשים שעמדו בתור, והיו מוכנים לתת את פת לחמם העלובה עבור תפילה באותו סידור ישן?! את זה עליך לראות! ומהם עליך ללמוד את המסירות נפש לתורה ולתפילה בכל מצב ובכל גיל!
שמע זאת אותו אדם פרץ בבכי, התנצל וחזר בו.
ממעשה זה למדנו, כי שני אנשים, בעלי ערכים שונים, יכולים לראות את אותו הדבר, אך כל אחד יראה זאת במבט שונה לפי נטיות לבו, וכפי המשפט הרווח בלשון העם, "אפשר לראות חצי כוס מים, אחד יראה את חצי הכוס המלאה ואחד יראה את חצי הכוס הריקה". הכל תלוי באופיו ונטיית לבו של הרואה.
לאור הדברים, נבין את דברי הפסוק, "ולא תתורו אחרי לבבכם", ורק אחר כך "אחרי עיניכם", שהרי לפי דברינו, נטיית הלב, היא זו שגורמת לאדם להחליט מה הוא רואה, טוב או רע, ועל כך מזהירה התורה, אל תיתן ללבך להטותך לרעה, כי אז בכל מה שתראה, תסביר זאת רק במבט שלילי! עליך ללמוד מוסר, לעבוד על מידותיך, להתרחק מחברה רעה, "הוי זנב לאריות ואל תהיה ראש לשועלים", קבע עתים לתורה, קיים מצוות ה', ואז תזכה לסיום דברי התורה: "ועשיתם את כל מצוותי, והייתם קדושים לאלוקיכם"! ממילא, בכל מראה עינים, נזכה רק למבט חיובי של קדושה ומעשים טובים. אמן.
שבת שלום.
