מאמרו של הגאון רבי זבדיה הכהן שליט"א, חבר בית הדין הרבני בתל אביב, עבור "הלכה יומית".
השבת נקרא על סיום שבעת ימי המילואים ותחילת עבודת הקרבנות במשכן. השמחה הייתה גדולה, וכפי הנאמר בפרשה (בפרק ט' פסוק כ"ג-כ"ד) "ויבוא משה ואהרון אל אוהל מועד, ויצאו ויברכו את העם, וירא כבוד ה' אל כל העם, ותצא אש מלפני ה', ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים, וירא כל העם, וירונו, ויפלו על פניהם". ואז קרה דבר שהעיב על השמחה שהייתה באוהל מועד, והוא מיתת שני בני אהרון, נדב ואביהוא, וכפי הנאמר בפסוק, "ויקחו בני אהרון נדב ואביהוא איש מתחתו, ויתנו בהן אש וישימו עליה קטורת, ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציוה אותם, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם, וימותו לפני ה'".
והדבר לכאורה תמוה מאוד, מדוע נתן ה' את העונש החמור הזה לבני אהרון דווקא ביום זה של שמחה שבו כל ישראל מתברכים על ידי משה ואהרון, ויוצאת אש משמים לעיני העם, ואוכלת את הקרבנות ביום הראשון להקרבתם, מדוע לא דחה ה' את העונש ליום אחר כדי לא להשבית את שמחת העם ביום הגדול הזה?
כדי להבין זאת נקדים משל שמביא הרה"ג רבי אברהם פטאל זצ"ל (חמיו של מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל) בספרו 'ויאמר אברהם' על התורה, שם מסופר על מלך גדול, שראה את צפיפות האוכלוסין שבארצו, והחליט לבנות עיר חדשה ומודרנית ביער הגדול שבארצו, מיד הזמין צוות מהנדסים ואדריכלים מהטובים בעולם שישבו ותכננו את העיר החדשה לפי מיטב השכלולים שיש בעולם. לאחר מכן הזמין המלך שורה של קבלנים שהחלו בבנין העיר החדשה, ואכן לאחר חמש שנים של עבודה מאומצת, עמדה העיר החדשה על תילה, עם בתים מפוארים, כבישים רחבים, גנים לתפארת, ובנייני ציבור לרווחת התושבים. לאחר שיווק העיר החדשה, עטו עליה תושבי הממלכה, וחיש קל אוכלסו כל הבניינים החדשים. המלך בא לבקר בעיר החדשה, ושאל את פרנסי העיר, מה עוד חסר בעיר החדשה? היללו פרנסי העיר את המלך על כל פעלו, אך טענו כי חסר עדיין לתושבי העיר מרפאה ורופא שיטפל בחולים שבעיר. נעתר המלך לבקשה, ומיד החל לבנות בעיר מרפאה משוכללת, והחליט להעמיד בראשה פרופסור בכיר מטובי הרופאים אשר בממלכה. ואכן תוך חצי שנה נסתיימה בניית המרפאה, והמלך הכריז על המעמד הגדול של חנוכת המרפאה המפוארת, וכל תושבי העיר ונכבדיה ושרי הממלכה הוזמנו לטקס המפואר, ואורח הכבוד הוא פרופסור מכובד מטובי הרופאים בממלכה שיעמוד בראש המרפאה.
במהלך חנוכת המרפאה, נשאו נאומים המלך ושריו, ולסיום הערב התכבד הפרופסור לשאת דברים. קם הפרופסור על רגליו והכריז לעיני המלך השרים ותושבי העיר, כי הוא מוכן לרפאות כרגע חינם אין כסף כל חולה שנמצא במעמד זה ואינו חש בטוב לעיני כולם. מיד קם אחד התושבים, והודיע כי מאז הגעתו לטקס, הוא חש בראשו וזקוק הוא לטיפול בכאבי הראש שיש לו. הזמינו הרופא לבמה, ולעיני כולם נתן לו כדור נגד כאבי ראש, אך מה הייתה תדהמת כל תושבי העיר ונכבדיה כשלפתע נפל החולה התמוטט ומת מיד לאחר שבלע את הכדור. בקש המלך הסברים מהרופא מדוע עשית זאת, הרי בסך הכול רק כאב לו הראש? הרצינו פני הרופא ומיד הסביר, 'אדוני המלך! ראיתי את המסיבה הגדולה לכבודי, שמעתי את המון העם בשמחתם כשהם אומרים מעתה נעשה ככל העולה על רוחינו, נאכל ונשתה הכל נשתולל ואין לנו ממה לחשוש, שהרי יש לנו רופא בעיר, והוא יטפל בנו על כל צרה שלא תבוא, ומיד חששתי שתושבי העיר לא ישמרו על בריאותם ויעשו ככל העולה על רוחם בתואנה יש לנו רופא בכיר אשר ירפא את כל מכאובינו ומכותינו, ויהיה מצב לא טוב ולא ראוי, לכן עשיתי זאת, לקחתי את החולה הלז שראיתי שמצבו סופני, ונתתי לו כדור שידעתי שעלול להביא למותו, וכל זאת בכדי שיבינו העם שהרופא לא תמיד יעזור להם וישמרו על בריאותם כדבעי.
והנמשל, עם ישראל, ראו שיש משכן ויש קרבנות, והיו שאמרו, נוכל מעתה לחטוא ולעשות ככל העולה על רוחינו, ומקסימום נביא קרבן ויכופר לנו, שהרי יש משכן, יש כהנים ויש קרבנות, לכן העניש ה' את בני אהרון דווקא ביום הזה, להראות, אין שום חסינות לאף אחד, ומי שחוטא ייענש מיד, ועל אף שיש משכן ויש קרבנות ויש כהנים, ואפילו הם בניו של אהרון, ועל כולם כקטון כגדול להיזהר בכבודו של מקום ולא לסמוך על הקרבנות, שהינם רק למקרה של חטא בשגגה בלבד.
נזכה שהקדוש ברוך הוא יטע בלבינו אהבתו ויראתו לעשות רצונו בלבב שלם, אמן.
שבת שלום
