בסיום תפילת העמידה, בברכת "שים שלום", חותמים: "המברך את עמו ישראל בשלום", ומיד לאחר מכן אומרים: "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי". וזהו סיום תפילת העמידה ממש. לאחר מכן אנו מוסיפים תחנונים: "אלוקי נצור לשוני מרע". ובזמנינו כל ישראל נוהגים באמירת התחנונים הללו שב"אלוקי נצור" והם נעשו כמו חלק מהתפילה.
כאשר אדם עומד באמצע תפילת העמידה, והוא שומע קדיש או ברכות, הוא אינו רשאי לענות יחד עם הציבור "אמן". (ואין בזה כמובן חילוק בין אנשים לנשים). אולם הדין שונה כאשר כבר אמר את הפסוק "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי", וכפי שנבאר:
דעת הטורי זהב
כתב הטורי זהב (סימן קכב), שמי שנמצא באמצע "אלוקי נצור", ושמע מישהו שאומר קדיש או מברך, רשאי לענות "אמן" על מה ששומע. וכן פסק מרן החיד"א בספר קשר גודל (סימן ט אות יז).
וכן פסק הגאון רבינו יוסף חיים בספר בן איש חי (פרשת בשלח), ובלשון קודשו: "אחרי סיום ברכת שים שלום, יאמר מיד פסוק יהיו לרצון אמרי פי, שהוא מכלל התפילה. וקודם אמירת פסוק זה אין להפסיק אפילו לקדיש ולקדושה, אבל אחרי פסוק זה, יפסיק לכל דבר שבקדושה, ואפילו לאמנים דברכות", כלומר, אפילו לעניית אמן על ברכה, יש להפסיק ולענות באמצע אמירת "אלוקי נצור".
ולדוגמא, אשה שמתפללת בביתה, ובאמצע "אלוקי נצור" היא שומעת מישהו מבני הבית מברך "בורא פרי העץ", הרי שהיא צריכה לענות "אמן" על ברכתו. זו שיטת הט"ז והבן איש חי.
דעת מרן השלחן ערוך
ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל העיר על הדברים, כי באמת שיש מחלוקת גדולה בין הפוסקים בענין זה. שיש אומרים שאין לענות באמצע אלוקי נצור, אלא לקדיש, או לקדושה בלבד. אבל אין לענות אמן על ברכות. והוכיח מרן זצ"ל שכן היא דעת מרן השלחן ערוך, שאין לענות אמן של ברכות באמצע אלוקי נצור, ושכן כתבו עוד הרבה פוסקים, ובכללם הגאון רבי יהודה עייאש בספר מטה יהודה (סימן קכב), וכן כתב הגאון רבי מרדכי כרמי בספר מאמר מרדכי, ועוד.
לכן למעשה, כתב מרן זצ"ל בספרו הליכות עולם (ח"א עמוד קלט והלאה), שבאמצע אלוקי נצור, אין לענות, אלא על קדושה (קדוש קדוש, וברוך כבוד ה' ממקומו בלבד), וכן על חמשת ה"אמן" הראשונים שבקדיש, (עד "דאמירן בעלמא ואמרו אמן"). אבל בודאי שאין לענות "אמן" על ברכות בשלב זה של התפילה. והביא כמה וכמה חיזוקים לדבריו.
ולסיכום: ב"אלוקי נצור", אפשר להפסיק אך ורק כדי לענות "קדוש קדוש קדוש", "ברוך כבוד ה' ממקומו", וכן "אמן" על חמשת ה"אמן" הראשונים שבקדיש.
