בנוסח התפילה המתוקן לנו בסידורים, אומרים בסיום כל תפילה, שחרית, מנחה וערבית, "עלינו לשבח לאדון הכל".
ומבואר בתשובות הגאונים (שע"ת סימן מג), שנוסח זה אינו מתקנת חכמינו שתיקנו לנו את כל התפילה, אלא יהושע בן נון תיקן שיאמרו תפילה זו בכל יום, כדי להבדיל בין ישראל לבין משפחות האדמה. וזהו נוסח התפילה שאמרו ישראל כשהקיפו את העיר יריחו עד שנפלו חומותיה.
וכן אומרים נוסח "על כן נקוה לך", שאף הוא נתקן בדור ההוא לאומרו בכל יום.
ויש להזהר מאד כשאומרים "עלינו לשבח", לכוין היטב בתפילה זו, מפני שכוחה רב למשוך אלינו את כל השפע שמושפע על ידי התפילה שהתפללנו, כי יש בעולם מכוחות הטומאה, ולאחר שישראל מתפללים, ויורד שפע גדול לכל אדם, באים אותם כוחות הטומאה, ונטפלים לשפע היורד מן השמים, ולוקחים אותו לעצמם, מפני שלפעמים המתפלל לא ראוי לשפע כזה. אבל על ידי אמירת תפילת "עלינו לשבח", "מצילים" כביכול את השפע, ומושכים אותו אלינו, לקדושה ולעבודת ה'. ונודע לנו מרבינו האר"י, שכאשר אומרים "שהם משתחוים להבל וריק", מכניעים את כוחות הטומאה, וכל כך יקרה תפילת "עלינו לשבח", עד שמצאו רבותינו לנכון לתקנה בתוך נוסח התפילה בימים הנוראים.
ואלו דברי מרן החיד"א בענין זה בספרו מורה באצבע (סי' ב):
"יאמר אחר כל תפלה "עלינו לשבח" כשהוא עומד, ויאמר תיבה בתיבה (מילה במילה). ולא יאמר: "ומתפללים אל אל לא יושיע ואנחנו משתחוים", אלא יפסיק מעט לפני שיאמר "ואנחנו". והוא שבח נורא מאד מלא רזין עילאין. ועיקרו תיקנו יהושע בן נון ושוב תיקן רבן יוחנן בן זכאי, לאומרו אחר התפלה, ורבינו האר"י זצ"ל גילה סודו שהוא להמשיך אורות המקיפים".
וכתבו רבותינו האחרונים, שיש סגולות רבות באמירת עלינו לשבח, שהוא מועיל לכל צרה, ויש שאומרים אותו בשעת יציאת הנשמה.
וכתב הגאון המשנה ברורה (סימן סה), שאדם שנקלע למקום שמתפללים ואומרים שם באותה שעה "עלינו לשבח", צריך לעמוד ולומר עלינו לשבח יחד עם הציבור. (אבל אם עוסק בלימוד תורה, אינו חייב לאומרו עמהם).