הלכה ליום שני ה' תמוז תשפ"ב 4 ביולי 2022

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

שלום בן סוליקה ז"ל, חיים ז"ל בן חנה ומזל בת רחל ז"ל.

וכן לרפואת חנה בת מסעודה חן תחיה בת רחל.

הוקדש על ידי

יצחק ורחל כהן

חנופה

במשנה במסכת סוטה (דף מא.) למדנו, שפעם בשבע שנים, במוצאי שנת השמיטה, היתה מתקיימת מצוות "הַקְהֵל", בחג הסוכות, שאז היו כל ישראל, אנשים נשים וטף, מגיעים לירושלים, ושומעים את המלך קורא בתורה. ובעזרת ה' אם נזכה שיבוא משיח צדקינו, הרי שבשנה הבאה (התשפ"ג), תתקיים מצוות "הקהל" ביום הראשון של חול המועד סוכות. וכך שנינו במשנה, לגבי סדר הוצאת ספר התורה והקריאה:

חַזַּן הַכְּנֶסֶת (הגבאי) נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה, וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת (למי שהיה אחראי לקבוע מי יעלה לתורה), וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן (לסגן הכהן הגדול), וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל נוֹתְנָהּ לַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא יוֹשֵׁב, אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד, וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים (על כך שקרא כשהוא עומד, ולא בישיבה), וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְ"לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נׇכְרִי", זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת, אָמְרוּ לוֹ אַל תִּתְיָרֵא אַגְרִיפַּס! אָחִינוּ אָתָּה! אָחִינוּ אָתָּה!

כלומר, אגריפס, היה בן של אשה יהודייה, אך אביו היה מזרעו של הורדוס, שהיה עבד ותפס את המלוכה על ישראל. לכן, כאשר הגיע אגריפס בקריאת התורה, לפסוק בו נאמר, שאסור למנות על ישראל מלך שאינו יהודי, התרגש אגריפס וזלגו דמעות מעיניו, כי ידע שהוא אינו ראוי למלוכה, שהרי אביו היה עבד. אמרו לו העם, אל תצטער אגריפס, אתה אחינו, שהרי אמך יהודייה.

אולם באמת, שאסור היה למנות את אגריפס למלך על ישראל, מפני שצריך לקחת דוקא יהודי שגם אביו יהודי, ולכן מה שאמרו לו "אחינו אתה", היה בזה משום חנופה למלך, שבאמת אין זה רצון ה' יתברך.

וכך אמרו בגמרא:
שנינו בשם רבי נתן: "באותה שעה שאמרו לו לאגריפס "אחינו אתה", נגזרה גזירה קשה על עם ישראל, מפני שהחניפו לו לאגריפס".

ורבותינו האריכו בחומרת הדבר, שאסור לאדם להחניף לאדם אחר, שלא כרצון התורה, ואמרו בגמרא: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲנוּפָּה, מֵבִיא אַף (כעס) לָעוֹלָם, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת, וְכׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲנוּפָּה נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם. ולמדו כן ממדרשי הפסוקים.

ורבותינו הראשונים עמדו על כך, מדוע היה חרון אף גדול כל כך על ישראל, רק מפני שהחניפו לאגריפס? ורבותינו בעלי התוספות הסבירו, שהעונש הגדול שבא על החנופה, הוא מפני שאדם מחניף לחבירו, על דבר שהוא נגד רצון ה', כמו שהחניפו לאגריפס, נגד רצון ה' ממש, "וזהו עונש החנופה בדבר עבירה, שמחניף לחבירו מחמת יראתו ואינו חושש על יראת הקדוש ברוך הוא, ועושה כאילו חס ושלום אין הקדוש ברוך הוא רואה מה שנעשה".

למדנו אם כך, שעיקר האיסור בחנופה, הוא שאדם מחניף לאדם שחוטא, ולדוגמא, אדם משבח את חבירו שהוא איש עסקים מוצלח, למרות שהוא יודע שחבירו עוסק בדברים אסורים, וזו חנופה האסורה. וכן אדם שמשבח איזה איש ציבור בפניו, למרות שהוא רשע, יש בזה חנופה, שהוא מתעלם מכבודו של הקדוש ברוך הוא, וחולק כבוד למי שמכעיסו.

אולם יש בזה הסתייגות, שהביאה מרן רבינו זצ"ל בספרו ענף עץ אבות (עמוד קצב), בשם הגאון מהר"ש אלגאזי בספר מעולפת ספירים, שאין איסור להחניף לרשע כאשר באים לקרבו לתורה. ולמד כן מסמיכות הפסוקים. (ועיין בשו"ת יביע אומר ח"ב (או"ח סימן טו). ולכן לפעמים, כאשר יש צורך בדבר, מותר להחניף גם לאדם שהוא חוטא, שהרי על ידי כן יוכלו לקרבו לתורה. אך כמובן שגם בענין כזה אין לשבחו ממש בדברים האסורים שעושה.

ולסיכום: אסור להתחנף לרשעים. וכאשר מחניפים לרשע בדבר שהוא נגד רצון ה', הוא איסור חמור ביותר, וכמו שאמרו (שם בגמרא), שכת חנפים, אינם רואים פני שכינה.

שאל את הרב


ספר אביר הרועים - בית מידות
ספר אביר הרועים
לפרטים לחץ כאן

הלכה יומית מפי הראש"ל הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א

דין ברכת שפטרנו מעונשו של זה
לחץ כאן לצפייה בשיעורים נוספים

הלכות אחרונות

"תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא"

נדה ע"ג א'

8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה – שנת תשפ"ב

ביום שישי הבא עלינו לטובה, יחול ראש חודש מנחם אב. ובשבוע הבא ביום שבת, יחול יום תשעה באב, ומאחר ואין להתענות בשבת (מלבד ביום הכיפורים), לכן התענית נדחית ליום ראשון (ממוצאי שבת הבאה), עשירי באב. הקדוש ברוך הוא יהפכהו לששון ולשמחה במהרה בימינו. משנכנס אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנה......

לקריאת ההלכה

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשפ"ב), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר. השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן......

לקריאת ההלכה

"שבעה עשר בתמוז"

היום הוא יום תענית "שבעה עשר בתמוז". שבעה עשר בתמוז חל אתמול, בשבת, ומחמת קדושת השבת התענית נדחית להיום. תענית שבעה עשר בתמוז נאמר בספר זכריה (פרק ח פסוק יט) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה לְבֵית יְהו......

לקריאת ההלכה


שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה

דין סעודה מפסקת בשבת

בכל שנה, בערב תשעה באב, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכלים לפני תחילת הצום, אחרי חצות היום). וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת. וישנם כמה פרטי דינים בזה. אולם בשנה זו (תשפ"ב) שתענית תשעה באב תחול ביום ראשון, נמצא ש"ערב תשעה באב" חל ביום השבת,......

לקריאת ההלכה

דינים השייכים ליום תשעה באב

תשעה באב אסור בחמישה דברים. אכילה ושתיה, רחיצה, וסיכה (סיכה פירושה לסוך את הגוף בשמן, או למרוח קרם גוף וכדומה), נעילת מנעלי עור, ותשמיש המיטה. וכן אסרו חכמים ללמוד תורה ביום תשעה באב, לפי שדברי תורה משמחים את הלב. ואין לעסוק אלא בספר איוב, ובנבואות החורבן שבספר ירמיה, וכן במדרשים השייכים לחורבן, ובה......

לקריאת ההלכה

דין תספורת בימי בין המצרים – שנת תשפ"ב

מנהג איסור תספורת מרוב תוקף האבלות בימי בין המצרים, נהגו האשכנזים שלא להסתפר ולהתגלח, מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב. אולם הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו להחמיר בזה, אלא מנהגינו כעיקר תקנת רבותינו התנאים, שגזרו אחר חורבן בית המקדש, שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור מלספר ולכבס, וכן פסקו הרמב&q......

לקריאת ההלכה