נאמר במגילה, לאחר שצותה אסתר להתענות שלושה ימים, והחליטה לבוא אל אחשוורוש לבקש ממנו לבוא אל המשתה: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת". ואמרו רבותינו במדרש, שכאשר ראה המלך את אסתר עומדת לפניו, חמתו בערה בו, על כך שאסתר הפרה את החוק, ונכנסה לפניו בלי הזמנה מצידו.
אסתר התבוננה בעיניו של אחשורוש, שהיו בוערות כאש, והבינה שהוא כועס מאד, לכן נבהלה מפניו, והניחה את ראשה על הנערה שעמדה מימינה. אך ה' יתברך ראה את צערה של אסתר היתומה, בזכות כך שבטחה בו תמיד. ובגמרא (דף טו:) אמר רבי יוחנן, באותה שעה נזדמנו לאסתר שלושה מלאכי השרת, אחד הגביה את צווארה, אחד משך עליה חוט של חסד, והוסיף לה יופי על יופיה, והדר על הדרה, ואחד מתח את שרביט הזהב כדי שתגע בה אסתר.
ואמרו רבותינו שם בגמרא, באותה שעה אמרה אסתר, "אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי"?
ופירשו רבותינו "אלי אלי", בא לרמוז על שני מקרים שהציל ה' את ישראל, "אלי" שבים סוף, "אלי" שבהר סיני. ונראה לפרש, שאסתר ראתה שהסתלקה ממנה רוח הקודש, וחשבה, שאולי מחמת עוונותיהם של ישראל שהשתחוו לצלם, אינם ראויים שיעשה להם נס. ושוב נרגעה והתיישבה בדעתה, שבכל זאת ה' יהיה מחסה לעמו, כי כל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל, והרי כשעברו ישראל את ים סוף היה פסל מיכה עמהם, ובכל זאת עשה להם ה' נס, משום שכאשר מדובר בכל עם ישראל, אין הקדוש ברוך הוא דן אותם לפי מעשיהם, כי הם עיקר העולם, לכן אמרה "אלי", זהו "אלי" שהציל את ישראל בים סוף.
ובכל זאת חשבה אסתר, אולי עתה היה ראוי להם שיענשו, כי נאמר עליהם שהיו "עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים" ולא היתה ביניהם אחדות, ואם כן אין ראוי לדון אותם כאילו הם עם אחד, שהרי הם עצמם מסוכסכים ומפורדים. אולם שוב התבוננה אסתר ואמרה, שמאחר ועתה ישראל שבו בתשובה, ונעשו מאוחדים, בודאי יעשה להם ה' נס, כשם שבשעה שהיו מאוחדים לפני מעמד הר סיני, נעשו ראויים לקבלת התורה, שנאמר "ויחן שם ישראל", שהיו עם אחד בלב אחד. ואם כן גם עתה, "אלי" שבהר סיני", גאל והצל את ישראל, שהם מאוחדים.
ואמנם שמע ה' את תפילתה, ועשה לה נסים ונפלאות, כך ישמע ה' את תפלות כל ישראל, וישמרם ויצילם בכל מקום שהם, נשמע ונתבשר בשורות טובות, ישועות ונחמות. אמן כן יהי רצון.