הלכה ליום שישי כ"ד אדר תשפ"ב 25 בפברואר 2022

פרשת ויקהל

בפרשת השבוע, נקרא על "חנוכת המזבח", שהיא הפעם הראשונה בה הקריבו ישראל קורבנות על המזבח, ולשם כך היה עליהם להכין את כל צרכי הכהנים, ובכלל זה בגדי כהונה.

וכך נאמר בפרשת השבוע: "וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן". רואים אנו כאן עובדה שמעלה שאלה. בתחילה, כשתרמו כל ישראל למלאכת הקמת המשכן, הנשיאים לא מיהרו לתרום יחד עם ישראל. ואילו כאן, כשמדובר היה על תרומה לצורך חנוכת המזבח, הנשיאים מיהרו להיות הראשונים, ותרמו את אבני השוהם והמילואים. מדוע?

רש"י בפירושו עומד על כך, ואף הוא מקשה, מה ראו הנשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחילה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחילה? אלא כך אמרו הנשיאים בזמן הקמת המשכן, יתנדבו הציבור כל מה שיתנדבו, ולאחר מכן נראה אנו מה שחסר, ונשלים. כלומר, חשבו הנשיאים לראות אילו דברים מיוחדים יהיו חסרים להקמת המשכן, ואותם הם ישלימו.

אך לבסוף, כאשר סיימו ישראל להביא את תרומתם, ראו הנשיאים שלא חסר דבר, ולא נותר להם מה לתרום. לכן לאחר מכן, בחנוכת המזבח, מיהרו הנשיאים לתרום ראשונים, את אבני האפוד והחושן.

דרש הגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל (הובא בספר "והגדת"), בשם החתם סופר, שבאמת הנשיאים הצדיקים, התעכבו לתרום לצורך הקמת המשכן, מכיון שידעו שיש מעלה מיוחדת להיות זה שגומר ומשלים את המצוה, כמו שאמרו רבותינו (סוטה יג:), "אין המצוה נקראת אלא על שם גומרה".

אולם באמת הם עשו שלא כדין, שהרי ידועה תשובתו של הגאון ה"חכם צבי" (סימן קו), לגבי אדם שהיה כלוא בבית הסוהר, ונתנו לו רשות לצאת יום אחד מבית הסוהר לחופשה, ושאל אותו אדם, האם יצא מיד בהזדמנות הראשונה שבה יוכל לקיים מצוה, או שאולי עדיף לו להמתין ולצאת רק כאשר יגיע תאריך מיוחד, כמו "שבת זכור", ואז יזכה לשמוע את קריאת פרשת זכור בבית הכנסת שהיא מצוה מן התורה?

השיב לו החכם צבי, שעליו לצאת בהקדם האפשרי לקיים את המצוה הראשונה שתזדמן לידו, משום ש"זריזין מקדימים למצוות" (פסחים ד.), והזריזות לקיים את המצוות עדיפה על פני קיום מצוה מהודרת ומובחרת יותר.

לפיכך למדנו, שגם לגבי הנשיאים, היה עליהם למהר ולתרום למלאכת המשכן בהקדם האפשרי, ולא להמתין עד לסיום אספת התרומות כדי להשלים את מה שחסר.

ומה הטעם באמת שזריזים מקדימים למצוות? הואיל ואמרו רבותינו (אבות פ"ב), "אַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָנֶה (כשיהיה לי זמן פנוי) אֶשְׁנֶה (אלמד תורה), שֶׁמָּא לֹא תִּפָּנֶה", (שמא לא יהיה לך פנאי אחר). אולי כשיעבור זמן, לא תוכל לקיים את המצוה, לכן תמיד יש להזדרז! לא לדבר יותר מדאי ולתכנן תכניות, אלא להזדרז לתפוס מצוות!

על נקודה זו, נשא הגאון רבי חיים מצאנז מעשה:

היֹה היתה אשה אחת, כפרית, עניה מרודה, ולה בנים ובנות בלי עין הרע, מושכים בְּסִנָּרָהּ ושואלים לחם. אך לענייה לא היה מה לתת להם. נשאה עיניה לשמים ואמרה "ריבונו של עולם! אנא ממך, תן לי אוכל לילדי"! שמע ה' את תפילתה, גילה את עיניה, והנה מצאה ביצת תרנגולת שזה עתה נולדה, חמה וטרייה. כמה שמחה הענייה! הרימה את הביצה ונופפה בה לעיני ילדיה. "שִׁמְּעוּ ילדים! מצאתי ביצה"!

כמה שמחו הילדים! שמחת עניים! כמה כבר יוכלו לאכול מביצה אחת? אך הם שמחו, והושיטו ידיהם אל הביצה, הגביהה האם את הביצה ואמרה לילדיה, "לא כך! אנו לא נאכל את הביצה, נבקש מהשכן שיאפשר לנו להניח את הביצה מתחת לתרנגולתו הדוגרת! לאחר מכן נזכה ויהיה לנו אפרוח"!

שמחו הילדים וצעקו, הידד! יהיה לנו עוף!

"לא ילדים"! אמרה האם, "האפרוח יגדל לתרנגולת, והיא תטיל לנו עוד ביצים". השיבו הילדים, וכל יום נאכל ביצה! איזה אושר!

"לא"! אמרה האם, "גם את הביצים לא נאכל! נניח לתרנגולת שתדגור עליהם, ויבקעו המון אפרוחים! יהיו לנו להקות של תרנגולים"!

איזה יופי! קראו כל הילדים, ונאכל כל יום בשר!

"לא הבנתם, אמרה האם, התרנגולות יטילו המון ביצים, שיגדלו דור נוסף של תרנגולים, ואז נמכור את כל התרנגולים, ונקנה עֶגְלָה קטנה, ונגדל אותה עד שתהיה פרה, ותתן חלב, ותמליט עגלות נוספות, עד שיהיה לנו עדר שלם! ואז נמכור חלק ממנו, ונקנה לנו בית משלנו, עם חלקת שדה, נזרע ונקצור ולא יחסר לנו כל טוב"!

עיני הילדים נצצו, שכחו את רעבונם, והאם הענייה שיחקה עם הביצה בשמחה, אך, היא נשמטה מידה והתנפצה!

כל החלום נשפך על הארץ...

אין הכוונה שלא להדגיר את הביצה ותכנן בחכמה, אלא הכוונה היא, לא להשתקע בחלומות, יש לקום ולעשות מעשה, תבשל את הביצה, או תשלח אותה לדגירה, עלינו לנצל את ההווה במקום לחלום על העתיד!

שבת שלום!

שאלות ותשובות על ההלכה

מה מברכים על סוכרייה על מקל?
ומה הברכה האחרונה שלה? כ"ה אדר תשפ"ב / 26 בפברואר 2022

ברכה ראשונה שהכל נהיה בדברו, ברכה אחרונה אין, כי לא אוכלים כשיעור. 

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה – שנת תשפ"ב

ביום שישי הבא עלינו לטובה, יחול ראש חודש מנחם אב. ובשבוע הבא ביום שבת, יחול יום תשעה באב, ומאחר ואין להתענות בשבת (מלבד ביום הכיפורים), לכן התענית נדחית ליום ראשון (ממוצאי שבת הבאה), עשירי באב. הקדוש ברוך הוא יהפכהו לששון ולשמחה במהרה בימינו. משנכנס אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנה......

לקריאת ההלכה

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשפ"ב), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר. השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן......

לקריאת ההלכה

"שבעה עשר בתמוז"

היום הוא יום תענית "שבעה עשר בתמוז". שבעה עשר בתמוז חל אתמול, בשבת, ומחמת קדושת השבת התענית נדחית להיום. תענית שבעה עשר בתמוז נאמר בספר זכריה (פרק ח פסוק יט) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה לְבֵית יְהו......

לקריאת ההלכה


שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה

דין סעודה מפסקת בשבת

בכל שנה, בערב תשעה באב, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכלים לפני תחילת הצום, אחרי חצות היום). וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת. וישנם כמה פרטי דינים בזה. אולם בשנה זו (תשפ"ב) שתענית תשעה באב תחול ביום ראשון, נמצא ש"ערב תשעה באב" חל ביום השבת,......

לקריאת ההלכה

דינים השייכים ליום תשעה באב

תשעה באב אסור בחמישה דברים. אכילה ושתיה, רחיצה, וסיכה (סיכה פירושה לסוך את הגוף בשמן, או למרוח קרם גוף וכדומה), נעילת מנעלי עור, ותשמיש המיטה. וכן אסרו חכמים ללמוד תורה ביום תשעה באב, לפי שדברי תורה משמחים את הלב. ואין לעסוק אלא בספר איוב, ובנבואות החורבן שבספר ירמיה, וכן במדרשים השייכים לחורבן, ובה......

לקריאת ההלכה

דין תספורת בימי בין המצרים – שנת תשפ"ב

מנהג איסור תספורת מרוב תוקף האבלות בימי בין המצרים, נהגו האשכנזים שלא להסתפר ולהתגלח, מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב. אולם הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו להחמיר בזה, אלא מנהגינו כעיקר תקנת רבותינו התנאים, שגזרו אחר חורבן בית המקדש, שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור מלספר ולכבס, וכן פסקו הרמב&q......

לקריאת ההלכה