שאלה: מי שאכל ירקות, ואכל גם עוגה, ועליו לברך גם "על המחיה" וגם "בורא נפשות", איזו ברכה קודמת?
תשובה: למדנו כמה פעמים, שמי שאכל ירקות, כמו מלפפונים וכדומה, ואכל מהם שיעור כזית (כעשרים ושבעה גרם), עליו לברך לאחר מכן "ברכה אחרונה" שהיא ברכת "בורא נפשות" שמודפסת בסידורים.
וכן מי שאכל עוגה, או שאר מיני מזונות, עליו לברך לאחר מכן ברכה אחרונה "על המחיה".
מי קודם? על המחיה או בורא נפשות?
דנו הפוסקים, באדם שעליו לברך גם "על המחיה" וגם "בורא נפשות", האם יש להקדים ברכה מסויימת על חברתה?
והנה הדבר מוסכם לכל הדעות, שבאופן עקרוני יש להקדים את ברכת "על המחיה" (מעין שלוש), לברכת "בורא נפשות", מאחר וברכת על המחיה היא חשובה יותר מברכת בורא נפשות. וכן כתב הגאון המשנה ברורה (בביאור הלכה סימן רב סעיף יא) בשם הפרי מגדים. וכן פסק בספר כף החיים, וכן פסק מרן רבינו זצ"ל בשו"ת יביע אומר (ח"ה סימן יז) וכן בספרו הליכות עולם (ח"ב עמוד קח).
מי קודם, כאשר המאכל היה מ"תנובת השדה"?
אולם מרן זצ"ל דן בזה, שנראה שכל מה שמקדימים את ברכת "על המחיה" לברכת "בורא נפשות", זהו דוקא כאשר אדם אכל לדוגמא עוגה, ואכל גם גבינה, או בשר, או ששתה מיץ. שאז בודאי עליו להקדים את ברכת על המחיה. אבל כאשר אדם אכל עוגה וירקות, אז יש מקום לומר להיפך, שיש להקדים את ברכת "בורא נפשות" לברכת "על המחיה". ונסביר את הדברים:
בנוסח ברכת על המחיה אנו אומרים, "עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה". והנה אין ספק, שכל הירקות, המלפפונים והקישואים וכל הדומים להם, גם הם בכלל "תנובת השדה", שהרי גם הם גדלו בשדה, ואם כן, אדם שיברך לאחר אכילת ירקות, "על המחיה", כאשר הוא יאמר "ועל תנובת השדה", הוא יצא ידי חובת ברכה אחרונה על הירקות, ולאחר מכן הוא לא יוכל לברך את הברכה "בורא נפשות".
לפיכך כתב מרן זצ"ל, שמי שאכל עוגה וירקות, יקדים תחילה לברך "בורא נפשות", ורק לאחר מכן יברך "על המחיה", מפני שאם יקדים את ברכת "על המחיה", הוא יפטר מברכה אחרונה על הירקות, ולא יוכל לחזור ולברך עליהן "בורא נפשות".
לכן לסיכום: מי ששתה מיץ, או אכל בשר או גבינה, ואכל עוגה, יקדים לברך על המחיה, ולאחר מכן יברך נפשות. אך מי שאכל ירקות, שהם בגדר "תנובת השדה", יקדים לברך "בורא נפשות", ורק לאחר מכן יברך "על המחיה".