מדברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל. נערך על ידי נכדו, הרב יעקב ששון הי"ו
נקרא בפרשת השבוע: "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא: הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי! וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו, אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי? וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו".
במדרש מובא, אמר רבי אבא ברדלא, אוי לנו מיום הדין! אוי לנו מיום התוכחה! יוסף, קטנם של שבטים היה, (היה הקטן שבהם), ולא יכלו אחיו לענות אותו! כשיבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, על אחת כמה וכמה!
ועלינו להתבונן, היכן מצאנו בכלל בתורה שיוסף הצדיק הוכיח את אחיו? הרי לא נאמר אלא שאמר להם, "אני יוסף, העוד אבי חי", והיכן מצאנו שיוסף הוכיח אותם? ועוד קשה, על עצם שאלת יוסף, "העוד אבי חי"? וכי הוא אינו יודע שאביו חי? והלא מתחילה אמרו לו אחיו, ובפרט יהודה, שהסיבה שהם אינם יכולים לשוב לאביהם ללא בנימין, היא מפני שיעקב לא יוכל לחיות אם יראה שבנימין נותר במצרים, כמו שנאמר, "וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר וָמֵת, וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה". אם כן, לשם מה יוסף חוזר ושואל, "העוד אבי חי"?
וההסבר לזה, שיוסף הצדיק לא התכוון כלל לשאלה הפשוטה "העוד אבי חי", בדבריו רמז יוסף לאחיו רמז, שבו היתה תוכחה גדולה על מעשיהם!
שאל יוסף את אחיו: "העוד אבי חי"? אתם אומרים לי בתחנונים, שאבא לא יוכל לסבול את חסרונו של בנימין, אם כן מדוע בשעה שמכרתם אותי לא חשבתם על אבא?! אני יוסף! העוד אבי חי? כאשר מכרתם אותי לא חשבתם על אותה נקודה שאתם חושבים עליה כעת, לא היה איכפת לכם מה יהיה עם אבא, והלא נאמר, "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו", ואף על פי כן אמרתם לו שיוסף מת, ולבסוף מה היה? שנים רבות ישב יעקב באבלות, ולא היה ישן על מיטה, וכל ימיו היו בבכי ומספד מרוב צערו! אם כן זו היתה המשמעות העמוקה של שאלת יוסף "העוד אבי חי"! יוסף נהג במידת חכמים, שלא להוכיח את אחיו הגדולים בפירוש, אלא בדרך רמז, ואחיו שהיו חכמים גדולים, תיכף הבינו מה כוונתו לרמוז בדבריו.
נשוב למדרש, אמר רבי אבא ברדלא, אוי לנו מיום הדין, יוסף קטנם של שבטים היה, ולא יכלו אחיו לענותו, כשיבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח כל אחד "לפי מה שהוא", על אחת כמה וכמה!
וביאור הדברים, שיוסף הצדיק, לא הוכיח את אחיו, כיצד נהגתם עמי, וכיוצא בזה, אלא הוכיח אותם מיניה וביה, מדבריהם עצמם נגד עצמם, עתה אתם אומרים שאבינו לא יוכל לסבול את סילוקו של בנימין, הכיצד לא חשבתם על כך בשעה שמכרתם אותי למצרים!
כך הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו, בשעה שידון את האדם, מוכיח אותו מיניה וביה, מוכיח אותו מעצם מעשיו. לדוגמא, יהודי אחד היה הולך בדרך, לפתע ניגש אליו עני מרוד בבושת פנים, פשט את ידו וביקש ממנו נדבה. השיב לו היהודי, "ירחם ה'". לאחר זמן מה, רואה אותו יהודי, את חבירו משכבר הימים, אשר נסע לארצות הברית לפני כשלושים שנה, ומאז לא ראה אותו! והנה הוא עומד בתחנת האוטובוס עם אשתו ושני בניו. רץ היהודי, עלה לאוטובוס, ותיכף שילם לנהג עבור חמישה אנשים, עבור עצמו ועבור חבירו, עם אשתו ושני בניו! מדוע עשה זאת? כדי להראות את חביבותו לחבירו שלא התראה איתו עשרות בשנים!
כשיבוא לפני בית דין של מעלה, יאמרו לו, מדוע לא אמרת לחבר שלך "ירחם ה'"? מדוע שילמת עבור הנסיעה שלו ושל משפחתו? והלא חברך כלל אינו זקוק לכספך! ואילו זה העני, שהיה באמת זקוק לעזרתך, שילחת אותו בבושת פנים! אוי לו מיום הדין! אוי לו מיום התוכחה! לא הוכיחו אותו מכוח מעשיו של אדם אחר, אלא ממעשיו שלו, הוא עצמו מוכיח שמעשיו לא טובים! ומה יענה ליום פקודה?
אדם עומד ומתפלל תפילת שחרית, והנה עולה על התיבה חזן אחד, שקולו ערב, ומנגן מעט בתפילתו, אך אדם זה מביט בשעונו בקוצר רוח שוב ושוב, ושואל, מה זה? מה האריכות? וכי יום כיפור היום? מדוע כל כך מאריכים? בסיום התפילה, עוד לא הגיעו לעלינו לשבח, וכבר הוא כורע במהירות בראשו, ומסתלק מבית הכנסת! והנה בהליכתו, הוא פוגש חבר ותיק, שלא התראה עמו עשרים שנה! הוא פוגש אותו בשמחה, ושואל, מה שלומך? מה שלום הגברת? מה שלום הילדים? איך היה בארצות הברית? מה שלום הנשיא בוש? פתאום יש לו זמן רב לדבר! הוא לא ממהר לעבודתו! בשמים ישאלו אותו, עבור הסיפורים של חברך, היה לך זמן, התעכבת זמן ממושך, ומדוע לכבוד התפילה לא המתנת?! מדוע מיהרת כל כך?!
יש דוכן עיתונים, ושם תולים את כל העיתונים, שיוכל כל אדם לראות את הכותרות. והנה הוא עומד ומתבונן, קורא ושמח, איך הצביעו אנשי הליכוד! מה היתה החלטת הרוב בועידת המפלגה! הוא מתעניין וקורא! בתפילה, כל רגע הוא מסתכל בשעונו, לדעת מתי תסתיים התפילה, אך כאן יש לו את הזמן שבעולם!
היה פעם בחור אחד, שלא הרגיש טוב, נשאר בביתו להתפלל. הניח תפילין, אך הניח אותן עקומות, התפילין היו מונחות סמוך לאוזן שלו! והנה באמצע תפילתו, הוא עובר סמוך למראה שבביתו, והנה הוא רואה שהעניבה שלו לא ישרה, והוא מסדר אותה שתהיה מונחת בדיוק באמצע, בדיוק במרכז החולצה! בא אדם אחר וראה אותו, אמר לו, שוטה שבעולם! יש לך רק חצי שעה שאתה מניח תפילין! ומדוע על התפילין אינך שם לב שהן עקומות לגמרי! תפס אותו "מיניה וביה", ההתנהגות שלו בדברים הגשמיים מוכיחה על החיסרון בדברים הרוחניים! וכן על זו הדרך.
בעוונות הרבים, יש אנשים רבים, שכאשר בנם מגיע לגיל מצוות, עושים נשף מפואר לכבוד בר המצוה. ולדוגמא, אדם אחד, שכר אולם, והזמין מאתיים איש לבר המצוה של בנו, וכל מנה עולה עשרים וחמש דולר! הכל הוא עושה בתכלית ההידור! רק עבור התפילין, הוא הולך למאה שערים, לחנות "מנדל פרידמן" של תשמישי קדושה, נכנס לחנות, ושואל, יש לך תפילין עבור בני? מוציא המוכר זוג תפילין נאות, שואל אותו אביו של חתן בר המצוה, מה מחירן של התפילין? והלה משיב לו, מאתיים דולר! אומר האב, אוי! כל כך יקר! ושמא יש לך זוג תפילין זולות יותר, מוציא המוכר זוג נוסף, "אלה במאה וחמישים דולר"! אוי! גם זה יקר, משיב האב, עד שלאחר משא ומתן, הצליח להוריד את המחיר למאה עשרים וחמש דולר, והוא יוצא מן החנות שמח, העיקר קנה תפילין! לא איכפת לו, אם התפילין כשרות או פסולות, העיקר קנה תפילין!
הלא עיקר המצוה של בר מצוה אלו התפילין! וכאן הוא הופך את היוצרות! באולם משקיעים הון תועפות, ובתפילין עושה כל מה שאפשר כדי שיהיו זולות! יש לו דעת לאדם זה? צריך לחקור ולדרוש, מי אמר שהתפילין כשרות? האם כתב אותן אדם ירא שמים, או סתם אחד שכותב בשביל "ביזנס"? היום יש נערים, שיושבים וכותבים תפילין, והרדיו פתוח, הם שומעים את כל הקישקושים שיש ברדיו, וכך כותבים תפילין! איך אדם יזלזל במצוות תפילין ויקנה מכל הבא ליד? איפה היא יראת ה' שלו, שגורם לבנו שיניח תפילין פסולות כל ימיו? אני יודע כמה מקרים, של אברכים, שאביהם היה אדם פשוט, וכשהם בדקו את התפילין שלהם, בגיל עשרים, מצאו שהתפילין היו פסולות מעיקרן! כמה צער יש לו לאברך כזה! כל חייו יסבול מהצער הזה! כל יום בירך ברכה לבטלה! כל יום לא הניח תפילין! והכל בגלל מעשיו של אבא שלו!
"סוף מעשה במחשבה תחילה"! אדם יחשוב על מעשיו, ואם הוא אינו יודע, ישאל תלמיד חכמים, "עשה לך רב והסתלק מן הספק", אדם שהוא קרוב לתלמידי חכמים, יכול לשאול אותם, והם ידריכו אותו בכל דבר ודבר כיצד יעשה!
הרמב"ם אומר, שתלמידי החכמים הם רופאי הנפשות! יש לפעמים כפר קטן, שאין שם רופא, ולא מגיע רופא, אלא כאשר אדם מגיע לשערי מוות, ואז כבר אין תועלת כל כך ברופא, כבר אין מה לעשות! אך בעיר הגדולה, יש "רופא משפחה", ותיכף כאשר אדם לא חש בטוב, הוא פונה לרופא, והרופא מרפא אותו, וכך לא מתדרדר מצבו! מי שקרוב לתלמידי חכמים, דומה למי שנמצא בעיר, הוא תמיד יכול לשאול תלמיד חכם, שיורה לו כיצד לנהוג, ידריך אותו בדרך טובה, יאמר לו לדוגמא כיצד לרכוש תפילין מהודרות, אבל אדם שהוא לבדו, עם הארץ, בלי תלמידי חכמים סביבו, עושה ככל העולה על רוחו, וכך הוא עלול להכשיל את הבן שלו, ומה יאמר הבן כשיגדל? הנה אבי הכשיל אותי כל השנים?!
לכן כל אחד ואחד יהיה בבחינת "חכם עיניו בראשו", בראשית דבר, יתבונן מה תהיה אחריתו, ישים לב על כל דבר ודבר, וכך ינצל מן התוכחה שתהיה לעתיד לבוא, שיראו איך שהתנהג בתבונה, איך היה מתייעץ על כל דבר, וכך לא יגיע לידי בושה, ינצל מבושתם של השבטים כאשר יוסף הוכיח אותם, ויזכה להיות סמוך ובטוח בחסדי ה' שיוציא את דינו לטובה ולברכה.
שבת שלום!