שאלה: יש לי זמן קבוע בכל יום, לומר תהלים חצי שעה, ואחר כך מתוך ספר "ליקוטי תפילות", ואחר כך עוד כמה תפילות, וכן אני לומד ספר דברים, ולכן לא נותר לי זמן ללמוד עוד תורה, כיצד עלי לנהוג?
תשובה: במשנה במסכת מנחות (פרק י"ג משנה י"א) שנינו: "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין אדם את דעתו לשמים".
כלומר, כל אדם חייב להתפלל בכל יום את מה שחובה להתפלל. אנשים חייבים בשלוש תפילות, ונשים לכל הפחות בתפילה אחת.
ומכל מקום יש עוד הרבה נוסחי תפילות, שיסודתן בהררי קודש, וכן יש סדרי לימוד, שתיקנו רבותינו בכל הדורות ללמוד בכל יום. ובתחנונים כאלה לא ראוי להאריך ולומר הרבה מהם, אלא העיקר היא כוונת הלב, לומר מעט תחנונים, ובכוונה שלימה.
טוב מעט בכוונה
וכתב מרן השלחן ערוך (סימן א): "טוב מעט תחנונים בכוונה, מהרבות שלא בכוונה", כלומר, בנוסחי תפילות ותחנונים שאינם מעיקר חיוב התפילה, מוטב לו לאדם שיאמר מעט תפילות, ויכוין את לבו לשמים כראוי, ולא יאריך סתם בתפילות רבות, שאין בזה תועלת.
ובגמרא במסכת ברכות (דף סא.), אמר רב הונא אמר רב, בשמו של רבי מאיר: "לעולם יהיו דבריו של אדם מועטים לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר, אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקים, כי האלקים בשמים ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים". כלומר, הקדוש ברוך הוא, הוא מלך מלכי המלכים, ואין זה נכון שאדם ירבה מאד מאד בתפילות, כשהוא לא מכוין כראוי, שאז אדרבה, התפילה אינה טובה עבורו.
וכל זה כמובן לגבי תפילות שאינן חובה, אבל דברים שהם חובה, אינם בכלל זה.
אדם המסוגל ללמוד
וכתב הגאון המשנה ברורה, שכל מה שהוזכר בפוסקים, להאריך בתחנונים ובתפילות, זהו דוקא לגבי אדם "שאין לו לב להבין וללמוד", כלומר, הוא כלל אינו מסוגל ללמוד, ולכן, לכל הפחות יעסוק בתפילות. אבל אדם שמסוגל ללמוד תורה, טוב יותר שילמד ממה שירבה בתפילות ותחנונים שאינם חיוב עליו.
ומרן החיד"א בספר ברכי יוסף (ס"א סק"ט) כתב, שבכל דור ודור תיקנו הרבנים סדרי תפילות ולימודים שונים, וכוונתם היתה לזכות את הרבים, שבלאו הכי היו מתבטלים מלימוד תורה. ועל ידי הלימודים הללו, לכל הפחות היו מתעוררים ועוסקים קצת בתורה. אבל מי שיש לו יד ושם טוב, והוא מסוגל ללמוד ולעמוד על עיקרי התורה, לא נאמרו כל הלימודים והתפילות הללו עבורו.
וציין עוד, שרבינו האר"י כמעט ולא תיקן תפילות כאלה לאומרם, אף על פי שהיה ראש המקובלים. והגאון רבי יום טוב ליפמן הלר, בספרו דברי חמודות, גם כן כתב, שמי שיכול ללמוד, עדיף שילמד תורה ממה שיאריך בתחנונים. וכן כתב האליה רבה בשם פסקי תוספות.
אמנם ראוי לכל אדם, וגם הנשים בכלל זה, ללמוד מידי פעם בפעם, ספרי מוסר, כמו ספר מסילת ישרים, וספר ארחות צדיקים, ושאר ספרי המוסר, ואפילו תלמיד חכם צריך שיעסוק במוסר, כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו.
ולכן למסקנה, אין זה נכון שאדם, יעסוק כמה שעות בכל יום רק בתפילות ולימוד מקרא, אלא צריך לעסוק בלימוד העיקרי, שהוא לימוד תלמוד והלכה למעשה, והוא הדין לגבי נשים בעלות שכל, ולכל דבר יש את הזמן ואת המקום שלו. וכן יש לעסוק מידי פעם בפעם בספרי מוסר.