מאמר מהרה"ג יעקב ששון שליט"א, נכד מרן זצ"ל
רש"י הראשון בפירושו על החומש כתב כך: אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה, אלא מ"החודש הזה לכם", שהיא המצוה הראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה הטעם שפתחה התורה ב"בראשית", עם כל סיפור הבריאה? משום "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם", הקדוש ברוך הוא אומר כיצד ברא את העולם, כדי לתת לעם ישראל את ארץ ישראל לנחלה, שאם יאמרו אומות העולם לבני ישראל, "לסטים אתם! שכבשתם ארצות שבעה גויים!", עונים להם עם ישראל, "כל הארץ של הקדוש ברוך הוא, הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה לשבע האומות, וברצונו לקח את הארץ מהם ונתן אותה לנו!".
גם בזמנינו, יש אנשים הרחוקים מן התורה מאד מאד, ולכן הביטחון הבסיסי שלהם בצדקת דרכם של ישראל ב"כיבוש" של ארץ ישראל מהערבים, מוטל אצלם בספק, ומתוך כך הם מצטרפים לגרועים שבאויבי ישראל, ומביאים צרות צרורות על ישראל.
יש לדעת, שאלמלא האמונה בתורתינו הקדושה, באמת אין לישראל זכות לכבוש אדמות זרים, ולשלוט על ארץ ישראל. וכך הוא טבע הדברים, שכשישראל עושים רצונו של ה' יתברך, הם זוכים בארץ ישראל, ולפעמים נעשה הדבר בחסדי ה', גם כאשר ישראל אינם ראויים כל כך לארץ, כמו שאירע עם קום המדינה, שלמרות שהמצב הרוחני לא היה במיטבו, זיכנו ה' יתברך לראות בעינינו בקיבוץ גלויות, ורבים מישראל יושבים בשלום על אדמתם, דבר שלא היה במשך אלפי שנים.
אולם כאשר ישראל מפריזים על המידה, וחלילה חוטאים ועוברים על מצוות התורה, ובפרט אם עושים כמעשה ארץ מצרים, בענין קדושת חיי המשפחה, הרי אז נשמטת מהם הזכות על ארץ ישראל, וממילא מתעוררת התביעה של ישמעאל על הארץ, ויש בזה סגולה מיוחדת לבני ישמעאל, שהם מקיימים מצות מילה, וגם הם מזרע אברהם, ולכן דוקא הם בעלי זכות יתירה משאר הגויים לטענות זכות על הארץ, ומן השמים דוקא הם מתגרים בישראל בטענות לכבוש את הארץ בחזרה מיד ישראל. כך הם הדברים, עד שיזכנו ה' ונראה את ישראל שבים בתשובה שלימה, "יכירו וידעו כי לך תכרע כל ברך, תשבע כל לשון", ואז נזכה בארץ לנצח נצחים, היא הארץ הקדושה הראוייה יותר מכל מקום אחר לעבודת ה' יתברך, והדברים יהיו בשלווה ובנחת, וכל הגויים יודו ויאמרו, "ה' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה".
שאל הגאון הצדיק, רבי יעקב גלינסקי זצ"ל, על מה שאמר רבי יצחק, שהיה ראוי להתחיל את התורה מ"החודש הזה לכם ראש חודשים", ובכל זאת מספרת התורה את סיפור הבריאה, שלכאורה הדברים לא מובנים, וכי אילו לא היה מסופר בתורה סיפור הבריאה, לא היינו יודעים שה' ברא את העולם? וכי בלי הפסוקים הללו לא יכולנו להשיב לגויים "ה' ברא את העולם, וברצונו הוא נותן לנו את הארץ"?!
וכדי ליישב את התמיהה, סיפר מה ששמע מהגאון, צדיק יסוד עולם, רבי אליהו לופיאן זצ"ל, שהקשה קושיא אחרת.
רבי אליהו לופיאן הקשה, על מה ששנינו במשנה במסכת ברכות, (ואנו אומרים את המשנה הזו ב"הגדה של פסח"), "אָמַר רְבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת, עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא, שֶׁנֶּאֱמַר, "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ", "יְמֵי חַיֶּיךָ" הַיָּמִים, "כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" הַלֵּילוֹת. ופירשו רבותינו בגמרא, על מה שאמר "הרי אני כבן שבעים שנה", שבאמת היה רבי אלעזר בן שמונה עשרה שנה ביום ההוא, אך היה נראה כבן שבעים שנה, ומדוע? כי ביקשו למנותו נשיא על ישראל, והתייעץ רבי אלעזר עם אשתו, ואמרה לו שהציבור לא ינהגו בו כראוי, מאחר וזקנו שחור, ונעשה לו נס, ונשזרו בשערות זקנו שערות שיבה.
הקשה רבי אליה לופיאן, מה הקשר בין הסיפור הזה להלכה? וכי המשנה באה לספר לנו סיפורים? היה מן הראוי שיהיה כתוב כך: "אמר רבי אלעזר בן עזריה, מזכירים יציאת מצרים בלילות, שכן דרש בן זומא", (הכוונה, שבקריאת שמע בלילה, גם כן אומרים "ויאמר ה' וכו' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים וכו'), לשם מה כל ההקדמה הזו?
כדי להסביר את הדברים, סיפר רבי אליה מעשה שהיה:
הגאון רבי ישראל מסלאנט, טרח להשיג עבור אחד מתלמידיו משרת רבנות, נסע לשוחח עם אנשים, ודיבר ושכנע והפציר. אמר לו אותו תלמיד, "רבי, מדוע כבודו משתדל כל כך בענין? אם המשרה מיועדת לי מן השמים, בודאי שאזכה בה, ואם לאו, הרי לא יועילו כל ההשתדלויות בענין!"
השיב לו רבי ישראל, וכי אתה סבור שמן השמים מייעדים אותך למשרת רבנות? האם יודע אתה מה נדרש מרב בישראל? עליו להיות בקי בכל השלחן ערוך! לדעת לפסוק בכל דבר הלכה למעשה! וכן עליו להיות פיקח ומבין דבר מתוך דבר, ועוד ועוד! אם כך, אמר רבי ישראל, אתה אינך ראוי למשרת רבנות!
חשכו פניו של התלמיד, ושאל, אם כך, מדוע הרב טורח באמת כדי לזכות אותי במשרה שאינה הולמת אותי? השיב לו רבי ישראל, "מפני שאם לא אתה תתמנה, יתמנה במקומך מישהו שראוי עוד פחות ממך!".
עד כאן הסיפור. ומכאן תירץ רבי אליה את קושיתו על המשנה. רבי אלעזר בן עזריה היה ראוי להתמנות נשיא על ישראל, אך אשתו חששה שיזלזלו בו מחמת גילו הצעיר. נעשה לו נס מן השמים, והלבינו שערות זקנו! כך הוא קיבלת "כתב מינוי" מן השמים, כי אכן ראוי הוא להיות נשיא ישראל!
קם רבי אלעזר ונשא דרשה: לדעתו, יש להזכיר יציאת מצרים גם בלילות! ולא התפעלו מדבריו! עם כל הכבוד שמן השמים הסכימו שיהיה נשיא ישראל, אם אין מקור להלכה אותה הוא מבקש לפסוק, לא הסכימו לשמוע בקולו!
"עד שדרשה בן זומא", עד שבן זומא הביא ראיה מן הפסוק לדברים, ואז הסכימו עם רבי אלעזר. ומי הוא בן זומא? זהו שמעון בן זומא, שלמרות שהיה גדול חכמי ישראל, מאחר והיה צעיר לימים, לא נסמך לרבנות מעולם! לכן קראו לו בשמו הפרטי בלי תוספת "רבי"! ובכל זאת, כאשר אמר דבר טעם, הסכימו כולם לדבריו!
וזו התשובה לשאלה שלפנינו:
בודאי שגם אילו התחילה התורה ב"החודש הזה לכם", היינו יודעים שה' ברא את העולם, אבל לא כל תשובה חייבים לקבל! רק עתה, שיש לנו פסוקים מפורשים, הויכוח הוכרע!
חכמי ישראל האמתיים, גדולי הפוסקים, היו מכפיפים עצמם תמיד למקורות הטהורים של מעיינות תורתינו הקדושה. הם לא בדו מלבם דברים, ולא סמכו על כח סברתם בלבד. יש דרך לפסיקת ההלכה, יש דרך להסקת המסקנות ברוח התורה. וכאשר הדברים נכונים, ויש להם מקור איתן, יש להסתמך עליהם. אך כאשר אין להם מקור נכון, אין להסתמך עליהם, ואפילו כאשר יצאו הדברים מפי אנשים גדולי עולם, לא הסכימו רבותינו חכמי ישראל להסתמך על הדברים, עד שמצאו להם מקור נכון.
שבת שלום!
