דברים ממרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל
נערך על ידי נכדו הרב יעקב ששון שליט"א
נקרא בפרשה: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ".
יש מדרש, שכאשר קבלו עם ישראל את התורה, עמדו אומות העולם ואמרו, "מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר"? מי הם אלה שזוכים לקבל מה' את התורה? השיב להם הקדוש ברוך הוא, הסתכלו מי הם אבותיהם של אלה שמקבלים את התורה! אלו אברהם ויצחק ויעקב, האבות הקדושים, ובזכותם ישראל מקבלים את התורה!
אך יש להבין, מה היתה טענתם של אומות העולם, ומה משמעות תשובתו של הקדוש ברוך הוא אליהם?
סוחרים רבים יש בעולם. יש לך סוחר, שמסחרו קטן, הוא קונה דברים קטנים, כמו עטים, ומוכר אותם בריוח מועט, אם ירויח, על כל עט לא ירויח אלא פרוטה אחת. אבל זהו מסחרו. וכן להיפך, אם לא יצליח במסחרו, מה יפסיד? לא יפסיד אלא כמה פרוטות, כשווי הסחורה שלו. הפסד כזה, עוד "אפשר לבלוע", אין הדבר נורא כל כך אם יפסיד.
אך אם תשאל את האדם הזה, מדוע אתה מסתחר בדברים קטנים כל כך? לך וקנה באלפים, ירקות, תבואה, תמכור ותרויח הרבה! ישיב לך אותו אדם, נכון אדוני, אם ארויח, באמת יהיה זה ריוח גדול, אבל כנגד זה, אם אפסיד, אם מצב השוק לא יהיה טוב, אולי יהיה "מיתון" ואנשים לא יבואו לקנות, הרי אז, אוי ואבוי! ההפסד יהיה גדול מאד!
כן הדבר הזה. אומות העולם לא נצטוו אלא בשבע מצוות, ואלו מצוות שקל לשומרן, ובזכות המצוות הללו הגויים נזונים ומתפרנסים. פתאום באו ישראל, והם מקבלים שש מאות ושלוש עשרה מצוות! איזה מסחר גדול! לכן תמהו אומות העולם, מי זאת עולה מן המדבר? הרי יש יצר הרע בעולם, איך יוכלו ישראל לקבל עליהם מסחר גדול שכזה? הרי אם יפסידו, יהיה ההפסד נורא!
אבל, השיב להם ה' יתברך, אלה עם ישראל, יש להם את האבות הקדושים, זכות אבות, ודומה הדבר לאדם שבא לעשות מסחר גדול, ויש לו הורים עשירים, מיליונרים, והוא הולך בשמחה לעשות עסק גדול, מפני שהוא יודע, שגם אם יפסיד, יש לו הורים שיעמדו מאחריו, ימלאו את חסרונו. כך עם ישראל, יש להם את זכות אבותיהם, שתעמוד להם לכל הדורות, ולכן הם יכולים לקבל עליהם עול גדול כל כך!
עדיין עלינו לבאר, מה שנאמר "וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ", מה הכוונה בזה, שכאשר נקיים את המצוות, "ישמור" לנו ה' את הברית ואת החסד?
היה אדם נכבד אחד, שהיה עשיר גדול, ולעת זקנתו, נולד לו בן. כשהגיע זמן פטירתו, בנו, היה עדיין ילד קטן. חשב אדם זה בלבו, מה אעשה? אם אוריש את כל כספי לבני, הרי הוא יבזבז את כל כספו בשטויות, הוא הרי לא יודע דבר בטיב המסחר. לכן קרא אליו את אהובו, שהיה לו בית מסחר, וצוה עליו, שיעשה לו טובה, לאחר שיסתלק מן העולם, וכה יעשה: קח את בני, והעמד אותו בחנותך, בתור פקיד, ותשלם לו מידי חודש משכורת, ואל נא תספר לבני שיש לו כסף, אלא תהיה אתה "אפוטרופוס", (אחראי על כספי הירושה), שמור את הכסף אצלך, עד שתראה שבני חכם ונבון, מבין בטיב המסחר, ואז תתן לו.
לאחר שנפטר, לקח אותו אפוטרופוס את הילד, והתחיל להרגיל אותו לעבודה בבית המסחר, והיה מלמד אותו לאט לאט, ובכל חודש משלם לו משכורת כדי שיוכל לחיות ממנה. כאשר הגיע הילד לגיל שמונה עשרה, ראה אותו אדם אחד ואמר לו, איזה טיפש אתה! אביך הרי הניח לך עושר גדול, לך לאפוטרופוס ותתבע ממנו שיתן לך את כל הכסף!
בא הנער לפני האפוטרופוס, ואמר לו, אדוני, שמעתי שיש לי בידך סכום כסף גדול מירושת אבי! תן לי את הכסף! השיב לו האפוטרופוס בלשון רכה, ידידי, אני לא אעמוד בדרכך, ומתי שתרצה אתן לך את הכסף, אך לעת עתה, אתה עדיין צעיר לימים, ועוד לא בקי במסחר, יבואו רמאים ויגזלו ממך את כל כספך, לכן שמע בקולי, שב עמי עוד שנתיים - שלוש, תתרגל למסחר, ואז אתן לך את כל כספי הירושה.
כך עם ישראל, יש להם את הירושה שירשו מאברהם יצחק ויעקב, שהיו אהוביו של הקדוש ברוך הוא. הניחו אחריהם ירושה שנשבע להם ה' יתברך. כעת אומרים ישראל, ריבונו של עולם, תן לנו את הירושה! אומר להם ה' יתברך, אם תרצו, אתן לכם, אבל לא כדאי לכם, שמעו בקולי, העולם הזה, כולו הבל, לעת עתה אתן לכם פרנסה בעולם הזה, שתוכלו להתקיים, אבל את השכר הגדול, אתן לכם לעולם הבא, לעת עתה, "אשמור" לכם את הברית ואת החסד, אשמור לכם את הירושה!
אדם שמסגל לעצמו תורה, מצוות ומעשים טובים, אשרי חלקו! כשיעלה לעולם הבא, איזו קבלת פנים תהיה לו! איזו שמחה! "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ"! כשמגיע האדם לשם, הוא מתפלא, כל כך הרבה שכר מגיע לי? אומרים לו, כן, מגיע לך, בזכות התורה והמצוות ששמרת! אומר לעצמו, אח! חבל שלא עשיתי עוד. אדם יהיה בטוח, אמנם יש לנו שכר בזכות אבותינו, אבל השכר שהאדם מסגל לעצמו בכל התורה והמצוות, עומד לו לזכותו לחוד. זכות אבות לחוד, ושכר המצוות לחוד.
ולסיום, נאמר בהמשך, "וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי, וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ". עלינו להתבונן, מה פשר השינוי בלשון, לא "ישימם" בך, "ונתנם" בכל שונאיך. מדוע אנו רואים לשון "שימה" ולשון "נתינה", ומהו ההבדל ביניהם?
רבותינו בגמרא במסכת מנחות אומרים, על הפסוק שעוסק במנחת הסוטה, "לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה כִּי חַטָּאת הִיא", ומסבירים רבותינו, שלגבי השמן נאמר "לא ישים", ולגבי הלבונה נאמר "לא יתן", ולשון "לא יתן", הכוונה נתינה חשובה, שיש בה לא פחות משיעור "כזית", ואם שם על המנחה שיעור "כזית" לבונה, עבר איסור מן התורה. אבל לגבי שמן שנאמר "לא ישים", אפילו אם שם טיפה אחת של שמן, כבר עבר איסור, כי לשון "שימה" משמע, אפילו כל שהוא, אפילו מעט מאד.
כך אומר הקדוש ברוך הוא, וכל מדוי מצרים הרעים, לא "ישימם" בך, אפילו שיעור מועט מאד, לא ישים על ישראל, אבל "ונתנם" בכל שונאיך, להם יתן חולי שיש בו שיעור משמעותי, כדי נתינה, שיהיה בו שיעור "בורא נפשות", כמו שצריך!
הרבה מחבב ה' את עמו ישראל, שם עליהם לב, לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ, אדם שעוסק בתורה ובמצוות, עליו נאמר, "חֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו", אשרי חלקו ומה נעים גורלו!
שבת שלום!
