השנה הבאה עלינו לטובה, שנת התשפ"ב, תהיה שנת השמיטה. ואף על פי שעדיין אין אנו עומדים בשנת השמיטה, מכל מקום עלינו לבאר דינים הנוגעים כבר לימים הללו.
שנת השמיטה מתחילה מיום ראש השנה הבא עלינו לטובה, ומסתיימת ברגע שנכנס ראש השנה של השנה שלאחריה. וכל דיני שמיטת הקרקעות, שנוגעת לעבודת האדמה ולפירות, נוהגים רק עם תחילת שנת השמיטה. (ודיני שמיטת כספים נוהגים בסיום השנה, לכן נבאר אותם אם ירצה ה' לקראת סוף השנה הבאה).
ומאחר ושנת השמיטה בפתח, כעת זהו הזמן שרגילים בהרבה מקומות בארץ ישראל (שבה נוהגים דיני השביעית בקרקעות), להכין את הגינות לקראת ראש השנה, על ידי שתילת צמחים שלא ידרשו פעולות שאסור לעשותן בשנת השמיטה. ופרט יש לשים לב בשנה זו, שיוצא לנו מאורע נדיר, ששנת השמיטה תהיה גם שנה מעוברת, כלומר, במשך שלוש עשרה חודשים תנהג שנת השמיטה.
הלכה למשה מסיני, שכל זמן שבית המקדש היה קיים, נאסרה עבודת האדמה שלושים יום קודם ראש השנה. וזהו דין "תוספת שביעית", שבזמנינו אינו נוהג אלא רגע קטן לפני כניסת ראש השנה.
ובכל זאת אסרו רבותינו גם בזמן הזה, לנטוע אילן פרי בתוך פחות מארבעים וארבעה ימים משנת השמיטה, כדי שלא יבואו לחשוד במי שנטע אילן בזמן כזה, שהוא נטע אותו בשנת השמיטה. (כי לגבי מנין שנות העורלה, מי שנטע אילן בזמן זה, נראה הדבר כאילו נטע אותו בשנת השמיטה ממש).
ולכן הרוצים לנטוע אילנות פרי בגינותיהם בימים הללו, יזהרו שלא לעשות כן אלא עד סוף השבוע הקרוב, עד ליום ט"ו באב (שיחול בשבת הקרובה). אלא אם כן מדובר בשתיל שיש סביבו גוש אדמה שתפוס היטב בשרשיו, והאדמה אינה מתפוררת בשעה שבאים לנטוע אותו, והעציץ שהיה האילן שתול בתוכו היה נקוב (שהיו חורים בקרקעיתו), שאילן כזה מותר לשתול עד סמוך לסיום השנה.
ונחלקו הפוסקים לגבי אילנות סרק, ושאר מיני עצים ופרחים, האם מותר לנטוע אותם סמוך לסיום השנה. שיש אומרים שאין לנטוע אותם אלא עד שבועיים לפני סיום השנה (יום ט"ו באלול), ויש מיקלים לגמרי עד סמוך לסוף השנה. (ויש בזה עוד שיטות). ונכון לחוש לדברי המחמירים בזה לכתחילה.
כל המלאכות שניתן לעשותן כבר עתה, ולא להמתין עד לשנת השמיטה, אף על פי שיתכן ויהיה אפשר להקל ולעשותן בשנת השמיטה, נכון יותר לעשותן כבר עכשיו. ולכן נכון מאד לנהוג כמו שכתבנו, להניח דישון בצורה שתספיק לצמחים עד סוף שנת השמיטה, וכן לגזום ולהדביר ולסדר את הגינה באופן שלא יעורר שאלות בשנת השמיטה.
