שאלה: מנהגינו, שבשבת, בעל הבית בוצע מהפת, ומאחר וסביב השלחן ישנם הרבה מסובים, כאשר בעל הבית מחלק את הפת, הוא זורק חתיכה לכל אחד ואחד מהמסובים. האם מנהג זה נכון על פי ההלכה?
תשובה: מבואר במסכת ברכות (דף מו.), שבענין הברכה על הפת (הלחם) בשבת, אין לכבד אחד מהמסובים, אלא בעל הבית בוצע בעצמו מהפת, ומחלק לבני הבית. והטעם הפשוט לכך, הוא כדי שיבצע בעין יפה. שיחלק לכל אחד מהמסובים חתיכה נאה מהפת, כמו שיעור "כזית". (ועל פי הקבלה יש טעם סוד בדבר, כמו שכתב בזהר הקדוש פרשת עקב). ולכן מה שנהגתם שבעל הבית בוצע מהפת, ומחלק לכל אחד חתיכה, הוא מנהג נכון, וכן נוהגים בכל תפוצות ישראל.
ולגבי מנהגכם שבעל הבית זורק חתיכת פת לכל אחד מהמסובים. באמת שיש לדון בזה. כי התוספות (ברכות נ:) כתבו, שזריקת פת אסורה, אפילו במקרה שהפת לא מתקלקלת כאשר זורקים אותה. משום שלגבי פת יש חומרא מיוחדת, שיש לנהוג בה בכבוד, וזריקתה נחשבת כמנהג בזיון בפת, ולכן כתבו לאסור זריקת פת בכל מקרה. וכדברי התוספות כתבו עוד רבים מרבותינו הראשונים.
ואמנם הרשב"א כתב בשם רבינו האי גאון להקל בזריקת הפת, כאשר היא אינה מתקלקלת, כשם שמותר לזרוק מאכלים אחרים כשהם אינם מתקלקלים. (ולדוגמא, מותר לזרוק סוכריות עטופות לכבוד החתן והכלה). ואין בזה חשש משום ביזוי הפת.
ולמעשה, כתב מרן השלחן ערוך (סימן קעא), שאסור לזרוק פת ממקום למקום. ואפילו אם אינו זורק את הפת למקום שיש חשש שהיא תתקלקל, מכיון שזריקה נחשבת לבזיון גדול, יותר מאשר שימוש בפת לדברים אחרים. וכמובן שעלינו לקבל את דברי מרן השלחן ערוך.
אמנם, היו מגדולי האדמורי"ם, שנהגו לזרוק את חתיכות מהפת לפני המסובים, בפרט כאשר היה השלחן ארוך מאד. ויש מהאחרונים שכתבו ללמד זכות על מנהגם. גם הגאון רבי חיים מצאנז (בהגהותיו) כתב, שמאחר ולדעת הרבה ראשונים יש להקל בדבר, ושכן המנהג, לכן יש להקל. ומכל מקום, אף הוא כתב, שבעל נפש יחוש לעצמו ולא יעשה כן.
ובפרט לגבי הפת שמברכים עליה בשבת, שכתב הפרי מגדים (עיין משנה ברורה סימן קצז ס"ק פח), שלכל הדעות אסור לזרוק אותה, מפני שיש בזה בזיון מצוה. ולכן הנכון הוא לכל אדם ירא ה', להמנע ממנהג זה, שעומד בניגוד לפשט דברי הפוסקים, (ובפרט שהזלזול בפת עלול גם כן לגרום לעניות).
ולסיכום: בעל הבית בוצע מהפת ומחלק חתיכה נאה לכל אחד מהמסובים. ולא יזרוק את הפת לפני המסובים, אלא יעבירו להם על ידי צלחת או באופן אחר.
