מאמרו של הגאון רבי זבדיה הכהן שליט"א, ראש אבות בתי הדין בתל אביב, עבור "הלכה יומית".
השבת, נקרא על רצונו של יצחק אבינו לברך את עשו, אך יעקב בסיוע אמו רבקה מצליח לקבל את הברכות במקום עשו, כשהוא לובש את בגדי עשו החמודות, ושם על ידיו ועל צווארו את עורות גדיי העיזים, עד כדי כך, שיצחק מתלבט ואומר: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו", ובכל זאת בסופו של דבר יעקב מצליח לקבל את הברכות.
השאלה העולה מידי שנה בקריאת פרשה זו, היא, איך יעקב אבינו, שעליו נאמר בתחילת הפרשה "ויעקב איש תם יושב אוהלים", מרשה לעצמו להתחזות לעשו, ולא לומר אמת, ולשאלת אביו: "אתה זה בני עשו?", הוא משיב: "אני", וכן כשמביא את המטעמים לאביו הוא אומר "אנכי עשו בכורך עשיתי כאשר דברת אלי"!
שאלה זו שואל הרד"ק, בפירושו על התורה, וזו לשונו: "יש תמהים, איך יעקב, שהיה צדיק וירא אלוהים, דיבר שקר? ואין זה תימה ,כי יעקב היה יודע כי הוא ראוי לברכה יותר מאחיו, ורוח הנבואה שתשרה על יצחק אביו לברכו, יתעשת אלוהים יותר לברכתו מאשר לברכת אחיו, כי הוא רצוי לאל יותר ממנו. וחילוף הדברים ( דהיינו השקר), במקומות כאלה, אינם גנאי וחילול לצדיק".
משמעות הדברים, כי שינוי דברים לצורך ראוי אינו מגונה, ואינו הופך את אומרם לדובר שקר.
ומביא הרד"ק לזה ראיה מאברהם אבינו ויצחק אבינו שאמרו על נשותיהם שהם אחותם ולא נקראו דוברי שקר ,כיון שעשו זאת לצורך, במקרה שלהם מחמת יראה.
את היסוד הזה, לפיו אי אמירת אמת לצורך ראוי אינה נחשבת לשקר, ראינו גם אצל יוסף ואחיו כשבאו האחים ליוסף ואמרו לו (בראשית נ' ט"ז) "אביך ציווה לפני מותו לאמור כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלוהי אביך", ומזה למדו בתלמוד (יבמות סה ע"ב) "אמר רבי אילעא, מותר לו לאדם לשנות מפני דרכי שלום". ומסביר שם רש"י, שיעקב לא ציוה כלום, אלא שהם שינו מפני השלום.
רבי נתן אף מוסיף ואומר, לא רק שמותר לשנות מפני דרכי שלום, אלא אף מצווה לשנות מפני דרכי שלום.
מוסיפה שם הגמרא בשם רבי ישמעאל, "גדול השלום, שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו, שהרי שרה אמנו אמרה על אברהם "ואדוני זקן", והקדוש ברוך הוא אמר בשמה "ואני זקנתי".
את אותו יסוד, ראינו במסכת כלה (ט, א) "כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים, כלה כמות שהיא, בית הלל אומרים, כלה נאה וחסודה, אמרו בית שמאי לבית הלל, לדבריכם, מי שלקח חיגרת או סומא, אומרים לה כלה נאה וחסודה, והתורה אמרה מדבר שקר תרחק? כלומר, בית הלל אומרים, שיש להוסיף בשבח הכלה גם בדבר שלא נמצא בה, והקשו להם בית שמאי, שהרי נאמר בתורה "מדבר שקר תרחק", ואם כן בודאי שיאן לומר דבר שאינו מדוייק.
ענו להם בית הלל, לדבריכם, מי שלקח מקח רע מהשוק, הרואה אותו לאחר שקנה, ישבח או יגנה? הווה אומר ישבח, לפיכך אמרו בית הלל, "לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות".
והלכה כבית הלל, שמותר לשנות ולומר לחתן "כלה נאה וחסודה" אף אם היא לא כזאת, ואף שכאן לא שייך לומר מפני השלום, בכל זאת מותר לשנות, כיון שאין כאן כל כך שקר, שהרי לחתן עצמו, היא באמת כלה נאה וחסודה, עובדה שהיא מצאה חן בעיניו והוא רוצה לישא אותה, ואנו רק מחזקים בזה את דעתו כשאנו אומרים לו אכן, לקחת כלה נאה וחסודה.
מכל זה אנו רואים את הגדרת חז"ל בשינוי הדברים כשזה לצורך ראוי, אם זה מפני היראה כמו אצל אברהם ויצחק, אם כשהוא ראוי יותר לברכה כמו אצל יעקב ועשו, אם מפני השלום כמו אצל יוסף ואחיו, אם מפני האמת שלו כמו אצל חתן וכלה.
שבת שלום!
