אדם שנגע ב"מקומות המכוסים" שבגופו, כלומר, מקומות שדרכם להיות מכוסים, כמו הכתף, או רגליו, עליו ליטול ידיו, ואינו רשאי לומר דבר שבקדושה, כמו ברכה וכדומה, עד שיטול ידיו.
והגאון רבינו יוסף חיים בשו"ת תורה לשמה (סימן יד) כתב, שמי שנגע במקומות המכוסים, עליו ליטול את כל כף היד שנגעה במקומות המכוסים, ולא די בכך שירחץ את המקום שנגע בו. ולדוגמא, אם נגע באצבעו האחת ברגלו, לא די בכך שישטוף את אותה האצבע, אלא עליו ליטול את כל היד. וכן פסק במשנה ברורה (סימן תריג סק"ו). וכן פסק הגאון הראש"ל שליט"א בספר ילקוט יוסף (סימן ד, עמוד שצט). אף על פי שיש חולקים בזה.
והכוונה "נטילה", שירחץ את ידו תחת ברז המים. ואין בזה חיוב בכלי דוקא. ואם נגע בכפות רגליו ממש, נכון שיטול ידיו שלוש פעמים. (יביע אומר ח"ה סימן א אות ה).
ונחלקו הפוסקים, לגבי מי שנוגע בתינוק קטן, שרגילים בדרך כלל שאין גופו מכוסה כל כך כמו הגדולים, ולדוגמא, בימות הקיץ, שהכל רגילים שרגליו של התינוק אינן מכוסות. האם מי שנגע ברגלי התינוק צריך ליטול את ידיו, או שמאחר ואצל התינוק המקומות הללו אינם מכוסים, ממילא אין צריך ליטול את ידיו כלל לאחר שנגע בהם?
וכמובן שהכוונה היא כשנוגע ברגלי התינוק, והן נקיות, שאם הן מלוכלכות, או שנגע בכפות רגליו, בודאי שעליו ליטול את ידיו.
ולמעשה, נחלקו בזה הפוסקים, שהגאון החזון איש היה מחמיר בזה, כפי שהובא בשמו בכמה ספרים (והובאו בפסקי תשובות סימן ד הערה 228). אך בשם הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל מובא (אור לציון ח"ב סימן מד סעיף ו) שיש להקל בזה. וכפי הנראה שכן המנהג בזמנינו. וכיוצא בזה שמענו בשם מרן רבינו זצ"ל.
