נוהגות נשות ישראל, שאינן עושות מלאכה, כגון תפירה או סריגה, או כביסה ביד, שהן מלאכות ממש, בזמן שנרות החנוכה דולקים. כלומר, במשך חצי שעה. אבל ממלאכות קלות, כמו אפיה ובישול וכיוצא בזה, לא נהגו הנשים להמנע.
ויש נשים שנהגו שאינן עושות מלאכה בכלל בימי החנוכה. אולם כתבו הפוסקים, כי אין למנהג זה סמך כלל, ויש לבטלו, כי הבטלה מביאה את האדם לידי שעמום, והשעמום מביא לידי חטא.
טעם המנהג, שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכות בשעה שנרות החנוכה דולקות, כתב הגאון יעב"ץ, בספרו "מור וקציעה", שבזמנים שלא היה מצוי אור חשמל, היו כולם עושים את מלאכותיהם לאור הנרות. ומאחר ואסור להשתמש באור הנרות של חנוכה, לכן נמנעו הנשים מלעשות מלאכות בשעה שהנרות דולקות.
ולכן כתב הב"ח, שיש מקומות שגם האנשים נמנעים מלעשות מלאכה בשעה שהנרות דולקות, שהרי הטעם למנהג שנהגו הנשים, שייך גם כן לגבי אנשים. אולם בזמנינו אין מנהג לאנשים להחמיר בזה כלל, ורק הנשים נוהגות להחמיר בדבר.
ובאמת שיש טעם מיוחד למנהג שנהגו הנשים דוקא, שלא לעשות מלאכה, משום שנס חנוכה, נעשה על ידי אשה, היא יהודית, שהרגה את שר צבאו של אנטיוכוס מלך יוון. ולכן הנשים מציינות באופן מיוחד את הימים הללו, שהם ימי חגן, בכך שנמנעות מלעשות מלאכה קשה בשעה שהנרות דולקים.
ומרן השלחן ערוך (סימן תרע) הביא את מנהג נשות ישראל בענין זה, גם רבינו עובדיה יוסף זצ"ל הביא את כל דברי הפוסקים בענין זה. ואין להקל במנהג שנהגו אותן הנשים, שיש לו יסודות נאמנים בדברי הפוסקים.
