שאלה: נאמר ב"הלכה יומית", שבנטילת ידיים שאחרי הכניסה לשירותים, אין צורך ליטול ידיים מתוך כלי דוקא, אלא ניתן לשטוף ידים ישירות מן הברז. האם הוא הדין גם כן לענין נטילת ידים שקודם הסעודה, שיהיה מותר ליטול ישירות מתוך הברז, על ידי פתיחתו וסגירתו שלש פעמים, או שיש חיוב ליטול דוקא מתוך כלי?
תשובה: בנידון זה, אם אפשר ליטול ידים לסעודה על ידי פתיחת הברז וסגירתו שלש פעמים, כתבו הפוסקים לדון מצד כמה ספיקות שישנם בברז.
"כוח נותן"
הספק הראשון הוא, מצד מה שמבואר בגמרא, שצריך שהמים הזורמים על היד בשעת הנטילה, יבואו מ"כוח נותן", כלומר, שלא יזרמו המים מאליהם, אלא מכוח אדם ששופך את המים, או אפילו מכוח בעל חיים וכדומה ששופך את המים. אבל אם המים באים מכוח עצמם, כגון דלי שיש בו נקב ומזלפים ממנו מים, אי אפשר ליטול ידים באופן זה, כיון שהמים באים מאליהם ולא מכח נותן.
ולגבי ברז מים, מאחר ופתיחת הברז נעשית על ידי אדם, נראה אם כן, שנחשב הדבר כאילו המים באים מ"כוח נותן", וכפי שיש הלכה בידינו שחבית מים שיוצא ממנה ברז, יכול ליטול ידיו מהברז שיוצא מן החבית. ולפי זה לכאורה נראה שאפשר להקל וליטול ידיים ישירות מן הברז.
"כלי"
אלא שמצד אחר יש לפסול נטילה מן הברז, והוא מפני שעל פי ההלכה, צריכה הנטילה לקראת הסעודה, וכן נטילת ידים של שחרית (כלומר, בבוקר לאחר הקימה מהשינה), להיות מכלי דוקא, ויש לדון אם הברז נחשב ככלי לענין זה, שהרי הוא מנוקב משתי צידיו כעין "צינור" ואינו נחשב כלי, וכן הסכמת רבותינו האחרונים, שהברז אינו נחשב ככלי לנטילת ידים.
אבל אם הברז מחובר בצינורות לחבית שמונחת על הגג, (כפי שהיה מקובל עד לא מכבר, ועד היום הדבר כן בכמה מקומות), לכאורה יש לדון שהברז והצינור נחשבים כחלק מן החבית, והחבית ודאי נחשבת ככלי, וממילא מותר ליטול ידים מן הברז המחובר לחבית. אלא שיש לומר שאדרבא, כיון שהמים עוברים דרך הצינור שאינו נחשב כלי, לא נחשב הדבר כנוטל מן החבית. וכן דעת מורינו הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, שאין להכשיר נטילה זו, מפני שהצינורות המפרידים בין החבית לברז, גורמים שלא יהיה נחשב כנוטל מן החבית הכשרה מצד עצמה לנטילה.
אולם לדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, בשעת הדחק, כאשר אין לו כלי אחר לנטילת ידים, מותר ליטול על ידים פתיחת וסגירת הברז, שלש פעמים, אלא שכל זה בתנאי שהברז מחובר לחבית המים שעל הגג. וכמבואר.
