ישנם מיני מאכל ומשקה, שלאחר שאוכלים או ששותים מהם, מברכים ברכה אחרונה "בורא נפשות".
ולדוגמא, מי שאכל ירקות, ואכל מהם יותר משיעור כזית, שהוא שיעור של כעשרים ושבעה גרם, עליו לברך לאחר מכן ברכת "בורא נפשות".
וכמובן שאם אוכל את הירקות הללו תוך כדי סעודה עם פת לחם וכדומה, שאז אינו מברך על הירקות, לא לפני שיאכל מהם ולא לאחר מכן. ואין דברינו אמורים אלא באופן שאוכל מהירקות הללו שלא בתוך הסעודה.
וכן מי שאוכל פירות, שאינם מפירות שבעת המינים, ולדוגמא אכל אפרסק או תפוח, לאחר שיסיים לאכול, עליו לברך ברכה אחרונה "בורא נפשות" (שמודפסת בכל הסידורים אחרי ברכת המזון).
וזהו נוסח ברכת בורא נפשות:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן, עַל כָּל מַה שֶׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי, בָּרוּךְ חַי הָעוֹלָמִים.
והגאון רבינו יוסף חיים בספר בן איש חי, כתב לבאר את נוסח הברכה על פי הקבלה. כי ידוע לפי דברי המקובלים, שלפעמים מתגלגלים נשמות (שהם מושגים שאין לנו הבנה גמורה בהם) בצומח או בבעלי חיים. ועל ידי כן שמברכים על המאכל מתקנים את אותן הנשמות המגולגלות בתוכו. ועל זה אנו מברכים, "בורא נפשות רבות, וחסרונן על כל מה שבראת", כלומר, על ידי חסרון מעשיהם של הנפשות, הם חוזרים ומתגלגלים בכל מיני דברים שבראת, לכן צריכים אנחנו בכח זאת הברכה, "להחיות בהם נפש כל חי", כלומר, לתקן את נפש כל חי שמגולגלת במאכל, ועל כן, "ברוך חי העולמים", המפליא לעשות דבר גדול כזה על ידינו.
אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל הביא את פירוש הברכה על פי הפשט, והעיר "כי אין פירוש הברכה יוצא מידי פשוטו", וזהו פירוש הברכה הפשוט שכתבו התוספות (ברכות לז.):
"בורא נפשות רבות וחסרונן" – בורא נפשות וחסרונן, כגון לחם ומים שאי אפשר לחיות בלעדיהם. ומלבד זאת, הרי כבר ברא עוד בעולם:
"על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי" – הם שאר הדברים שאפילו אם ה' לא היה בורא אותם, היה יכול העולם להתקיים בלעדיהם, שלא בראם אלא לתענוג, כגון מיני פירות שונים וכיוצא בזה. (בן איש חי והליכות עולם פרשת מטות).
אשרי אדם, איש או אשה, שמכוונים בברכות הללו, וכל מהלך החיים שלהם מקבל צורה רוחנית אחרת לגמרי.
