כתב הרמב"ם בפירוש המשניות (אבות פ"א מ"ח) שגם בשעה שהאדם נמצא בעיצומה של צרה צרורה, עליו להתחזק, ואסור לו להתייאש מלהתפלל לפני ה' יתברך שיושיע אותו. כי רבים רחמי ה' יתברך, ותשועת ה' כהרף עין.
ויש לדעת, כי לפעמים מן השמים רוצים להיטיב עם האדם, אך הדבר תלוי בתפלתו, שאם יתפלל, יזכה לישועה או להצלחה וכדומה, ואם אינו מתפלל, הטובה כביכול נשארת "בשמים" ולא באה אליו.
מדוע משה נותר "כבד פה"?
וכן מצאנו לגבי אדון הנביאים משה רבנו עליו השלום, שלא היה גדול ממנו, וכאשר צוה עליו ה' יתברך ללכת ולגאול את עם ישראל ממצרים, אמר לה': "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה', בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ, כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי" (שמות, ד), כלומר, משה רבנו טוען לפני ה' יתברך, כי הוא אינו שליח מוצלח לבוא לפני פרעה ולדבר לפני בני ישראל, שהרי הוא "כבד פה וכבד לשון", ולא מתאים שאדם כזה יהיה גואלם של ישראל.
וה' יתברך משיב לו, שאף על פי כן, הוא יעזור לו בשליחותו שיצליח, והוא יגאל את ישראל ממצרים.
ולכאורה הדברים קשים מאד להבנה, שהרי נאמר "כִּי אֵין לַה' מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט" (שמואל א, יד), ואם כן יכול היה ה' יתברך פשוט לרפא את משה רבנו, ולגרום לכך שהוא לא ישאר "כבד פה וכבד לשון". ומדוע נותר משה עם חסרון כזה עד סוף ימיו?
והתשובה לכך, כתב הרמב"ן בפירוש התורה, שאמר ה' למשה, הלא אנכי עושה הכל, ובידי לרפאות אותך, וכעת, כיון שלא התפללת לפני על זה, לך ותצליח בשליחותך בלי שארפא אותך.
כלומר, אפילו דבר זה, שנראה מובן מאד, שאם עשה ה' יתברך כל כך הרבה נסים על ידי משה רבנו, בודאי שהיה מתבקש שירפא את משה ולא ישאר עם חסרון, בכל זאת, היתה חסרה תפלה אחת של משה רבנו כדי שיזכה לרפואה שלימה.
ובדומה לזה מצאנו, שלפני שגאל ה' יתברך את ישראל ממצרים, נאמר "וישמע אלוקים את נאקתם", ופירש האור החיים, שהכוונה היא שהתפלה שהיא מתוך צרה, היא מתקבלת, ולכן נאמר אחר כך "ותעל שועתם אל האלוקים".
ומן האמור נלמד כמה טובות מרובות יוכל כל אדם להשיג בזכות התפלה, שעל כל דבר יפנה לה' יתברך ויבקש בקשותיו, וענין זה יגרום לו גם לחיות חיים של אהבת תורה ויראת שמים, בהיותו כל הזמן קשור עם בוראו, שומע תפלת כל פה.
